ת"א 10272-04-13 עדוי נ' מחצבת כנרת- קיבוץ אגודה שיתופית

1.התובע, סלאח עדוי, קבלן לעבודות הובלות ופיתוח, ביצע במשך שנים עבודות עבור הנתבעת, מחצבות כינרת (להלן: "הנתבעת"), על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15/03/04 (להלן: "ההסכם").

ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לסיומה בחודש אוגוסט 2012.

2.ביום 07/04/13 הגיש התובע תביעה כספית, שהוכתרה כתביעה שעילתה חוזית + עשיית עושר ולא במשפט, בה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 2,512,052 ₪ בגין שלוש עילות נפרדות:

א.גניבת ציוד השייך לתובע, בשווי 281,586 ₪ משטח המחצבה ונזקים נלווים בשווי 300,000 ₪.

ב.הפרשי חשבונות בגין פינוי הטפל, לתקופה החל מדצמבר 2007 ועד סיום העבודה.

ג.שכר עבור העמסת אספלט לתקופה החל מאוקטובר 2008 ועד סיום העבודה.

בפתח הישיבה שנועדה להבאת הראיות, צמצם התובע את תביעתו וויתר על כל החלק הנוגע לפינוי הטפל, בנסיבות שיפורטו להלן, כך שנותרו על הפרק שתי הסוגיות (א) ו- (ב) דלעיל.

3.הצהרת התובע על חזרתו מן התביעה ביחס לפינוי הטפל, באה לאור טענות הנתבעת, כי לכתב התביעה צורף נוסח חלקי של ההסכם, ללא נספחיו, בהם נקבע, בין היתר, אופן חישוב התמורה. הנתבעת טענה כי המנגנון שעליו סיכמו הצדדים לחישוב התמורהבגין פינוי הטפל איננו זה שעליו נסמך התובע בתביעתו.בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי היה לקבל סכום של 3 ₪ עבור כל טון של חומר טפל שפונה, וכי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא המגיע לו על פי תמחור זה. בפועל, הוברר כי על פי ההסכם היה התובע זכאי לתשלום 3 ₪ לקו"ב, ולטענת הנתבעת סכום זה שולם, ואף ביתר.

בתצהיר העדות הראשית שלו, שינה התובע את גרסתו, הודה כי המחיר נקבע בהסכם לפי קו"ב, אולם ביקש לפצותו, בגין עליות חדות במחירי הדלק, באותו סכום, שלגביו נטען מלכתחילה כי הוא מהווה הפרשי התמורה המוסכמת.

כאמור, הנתבעת התנגדה לכל שינוי חזית או הרחבתו ובפתח הישיבה שנועדה להבאת הראיות, חזר בו התובע מן הטענה כי נותרה יתרת חוב בגין פינוי הטפל.

4.ראיות התביעה מתבססות בעיקרן, על עדותו של התובע. עד נוסף שהובא בכדי לתמוך בגרסתו, חיזק יותר את גרסת ההגנה מאשר את הגרסה החלקית שהציג התובע, ביחס לתביעה לקבלת הפרשי מחירים עבור פינוי האספלט.