ת"א 10254-06-15 מגן ואח' נ' מור ואח' 24 באפריל 2016

קודם של בית-משפט זה – אינה מתקבלת על דעתי.

הטלתו של נושא הסיכול החוזי אל הקלחת אינה אלא עירוב מין בשאינו מינו. טענה בדבר חוסר-יכולתם של התובעים לקיים את הסכם-השכירות היא, אולי, טענת-הגנה מפני טרונייה בדבר הפרתו של ההסכם מצד המשכירים. כיצד מקימה היא טענת-תביעה לסילוק-יד – לתובעים לא נמצאו פתרונים. קושיותיו של בית-המשפט בדיון נותרו חסרות-מענה משפטי טוב.

אם באותו דיון עסקינן, הרי בפרט נכון האמור לעיל משנתברר בו כי המבנה בן 52 המטרים הרבועים כבר נהרס, ולמעשה מה שמבוקש עתה – בניגוד מוחלט לכתוב בכתב-התביעה – הוא סילוק-ידה של התובעת מן המחסן בן 6.75 המטרים הרבועים, מטעמים אחרים לחלוטין. כל זאת, בשעה שלפי הצהרתם של התובעים, באמצעותו של בא-כוחם, תביעה אחרת לסילוק-יד מאותם 6.75 מטרים רבועים ממילא תלויה ועומדת לפניו של בית-משפט זה (ת"א 58205-01-16).

כך בענינה של התובענה, הנדחית בזה על הסף. בתוך 15 ימים מיום קבלתו לידיהם של פסק-דין זה ישלמו התובעים, יחד ולחוד, לנתבעת שכר-טרחה של עורך-דין בסך כולל של 9,000 ש"ח. האגרה לא תוחזר. אוסיף, עוד, כי בקשה לפיצול סעדים נדרש היה להגיש קודם שהוגשו שתי תביעות נפרדות. כשלעצמי, אינני משוכנע כי מדובר באותה עילה, אולם לאור התוצאה שאליה הגעתי לא מצאתי כי יהא זה נכון שאטע מסמרות בענינו של הליך אחר וכבר תלוי ועומד.

העובדה כי לא נמצא אותו טעם חריג לדחייתה על הסף של התובענה-שכנגד אין פירושה כי אותה תובענה, כפי שעלה במהלכו של הדיון על-פה, נשענת על אדנים מוצקים. סבורני כי טוב תעשה התובעת-שכנגד אם תשקול – כל עוד אפשרי הדבר בלא שייעשה צו להוצאות, כל עוד ניתן להשיב את האגרה לפי התקנות ובפרט בהתחשב בנסיבות האישיות שעליהן עמדה התובעת-שכנגד, בהרחבה-יתרה, בכתב-תביעתה – את הצידוק שבהמשך ניהולה של התובענה-שכנגד. התובעת-שכנגד תודיע לבית-המשפט, לאחר שקילה, לא יאוחר מיום 5.5.2016 אם היא מבקשת למחוק תובענתה הנגדית ללא צו להוצאות ותוך השבה של אגרה.

המזכירות תקבע תזכורת פנימית ליום 6.5.2016.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ו, 24 אפריל 2016, שלא במעמד הצדדים.