הוראה לתקן כתב טענות המנוסח בצורה לא ברורה שאינה מאפשרת לבית המשפט להדרש אליו

תיק זה הועבר לפני (החלטה מיום 2.7.15) ועתה הובא לפני אף התיק הפיזי.

תחילה יצויין כי מקומו של תצהיר גילוי המסמכים אינו בתיק בית המשפט (כפי שציין המותב הקודם, כב' השופטת אבניאלי, בהחלטה מיום 17.5.15). בהינתן היקפו של התצהיר הנ"ל והסרבול בתיק, אני מוצאת להורות כי ניתן ליטול אותו מהתיק (באמצעות המזכירות) עד ליום 27.7.15. לאחר מועד זה, ניתן יהא להעבירו לגריסה.

בנוסף, עיינתי בכתב התביעה המתוקן (כמו גם בהחלטת כב' הרשם חסדאי מיום 19.1.15). בשלב הנוכחי אין בדעתי להדרש לבקשה לסילוק על הסף מן הטעם שמהעיון בתיק (ללא קשר לבקשה האמורה) עולה, כי כתב התביעה מנוסח בצורה לא ברורה שאינה מאפשרת לבית המשפט להדרש אליו (כמו גם למחלוקות ולטענות הצדדים בסוגיות השונות) באופן ראוי ואשר לא יבוא על חשבונם של תיקים אחרים ושל הציבור הרחב.

כך, למשל, לאחר 4 הסעיפים הראשונים בכתב התביעה, המתייחסים לתובעת ולפלטפורמה שהיא מפעילה, ולאחר סע' 5 בו מתייחסת התובעת לנתבעים 1-3 ומציינת את הקשר ביניהם לשיטתה (ובסע' 10-11 יש התייחסות מסוג זה לנתבעים 4-5), יש סעיפים רבים המתייחסים לטענות בענין הדרך בה פעלו הנתבעים לצורך הסוואת או טשטוש פעולות של הנתבע 1 במסגרת תאגידים שונים. ברם, כל אותה עת לא ברור מהו הקשר בין התובעת לבין הנתבעים.

רמז אחד יכול להמצא בסע' 14 שם נכתב, כי התובעת טוענת שהנתבע 1 "לא יכול היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה שבפנינו להתייצב בכפר גלים ולחתום איתם בעצמו עבור עצמו על ההסכם נשוא התובענה שלפנינו, והיא הנותנת כי ההסכם אינו שלו ו/או של הנתבעים 2 ו-3 אלא של התובעת שהנתבע 1 פעל בנוגע להסכם זה כשלוח שלה". דא עקא, לא מוזכר קודם לכן כל הסכם, וממילא אין משמעות לביטוי "ההסכם נשוא תובענה". אין התייחסות ל"זמנים הרלוונטיים לתביעה", לא נזכרת קודם לכן "חתימה" בכפר גלים, אף לא דבר. התובעת אינה מפרשת את הכתוב בסעיפים שלאחר מכן וחוזרת לדון ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם, בהליכי פש"ר של הנתבע 1, ועוד.

בסע' 29 לכתב התביעה מגיע מעין 'רמז' נוסף ולפיו הנתבע 1 "הוא שבאופן אישי היה זה שעבד ופעל עבור התובעת". אלא שלא אותר מקום קודם כלשהוא בו צוין כי מי מהנתבעים עבד עבור התובעת.

וכך ממשיכים הדברים מהלך סעיפים רבים ועמודים רבים (44 עמודים הכוללים 372 סעיפים, בהדפסה של רווח בודד). יצויין כי קיימים טיעונים נוספים בהמשכו של כתב התביעה לגבי הקשר בין הצדדים, אולם זאת אי-פה אי-שם ללא קישור, הסבר וסדר עם בהירות ברמה סבירה.

אין זה תפקידו של בית המשפט "לדלות" רמזים מכתב הטענות ולנסות ליצור מהם טיעון סדור. ניתן להעלות על הדעת חוסר בהירות מסוים בסעיף כזה או אחר (ובית המשפט מיומן אף בקריאת מסמכים כגון דא), אך כאשר הדבר מתרחש בהיקף כגון דא, הדבר יוצר קושי מוגבר.

כידוע, תובענה צריכה להיות תמציתית ולהתמקד בפרטים העיקריים והמהותיים (ר' תקנה 9(5) ותקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ("התקנות"); רע"א 4452/08 שגיא, רו"ח ומשפטן נ' פקיד השומה (17.4.09) כב' השופטת, כתוארה אז, נאור). כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת "צפנת פענח" (ע"א 8845/12 רום נ' זאבי (25.11.14); ע"א 2161/11 דרור נ' פרץ (5.2.13), כב' השופט עמית). חוסר הקפדה על ניסוח נאות של כתבי טענות יוצר קשיים לא מבוטלים בהבנת המחלוקות ומשליך על האפשרות לנהל את ההליך ביעילות (רע"א 2232/14 פלוני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (10.8.14), כב' השופט זילברטל).