ת"א 1011-07-14 קאלה ארועים בע"מ ואח' נ' אלמלך ואח'

בעניין: "בקשה לחיוב הנתבעת שכנגד בגילוי מסמכים" (בקשה מס' 8)

בפניי בקשת הנתבעת והתובעים שכנגד ("המבקשים") להורות לתובעת ולנתבעת שכנגד ("המשיבה") לגלות למבקשים מסמכים ספציפיים שנתבקשו ולא גולו, וכן להמציא למבקשים מסמכים אלה (וכן מסמכים אחרים שהומצאו לידם), כאשר הם נטולי מחיקות.

אחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

אקדים ואומר כי יש ממש בטענת המבקשים ולפיה מתברר כי התשובה הוגשה לאחר שהמועד להגשתה חלף. אך לא מטעם זה מוכרעת הבקשה אלא לגופה.

יש גם ממש בטענת המבקשים, בגדרי התגובה לתשובה, לפיה סעיפים 16-18 לתשובה אינם רלבנטיים, שכן הם עוסקים במסמכים אשר לאור תשובת המשיבה לדרישת המבקשים עוד בטרם הגשת הבקשה, הבקשה כלל לא התייחסה אליהם. דווקא הטיעון המפורט ביחס למסמכים אלה, בשעה שהטיעון לגבי המסמכים שבמחלוקת הינו כללי ולא מפורט, אומר דרשני.

המחלוקת מתמקדת במסמכים שסומנו במכתב הדרישה כסעיפים 2א, 2ה, 2ז, 2ח.

ביחס למסמכים אלה כולם, טיעונה של המשיבה הוא כי "לא קיימת בהם שום מידת רלבנטיות ו/או תרומה כלשהי למחלוקת בין הצדדים ו/או דרישת המסמך מהווה דיג אסור ו/או פגיעה בסודיות עסקית ו/או פגיעה בפרטיות ו/או היו מצויים בחזקתה או בשליטתה אך אין הם נמצאים עתה בשליטתה או בחזקתה".

אין ממש בטיעונה של המשיבה.

ראשית, באשר לסיפא, שאינה במקומה כלל ועיקר. הדרישה הינה לדרישה לגילוי מסמכים ותו לא. ככל שהמסמכים אינם מצויים עוד בשליטתה ובחזקתה של המשיבה, הדבר אינו מצדיק דחיית בקשה לגילוי מסמכים. נהפוך הוא; יש בכך כדי לתמוך בקבלת הבקשה, כדי שתבוא הצהרה חדה וברורה מעין זו, באופן שיאפשר לכל צד בהמשך להעמידה למבחן, לטעון טענות באשר לנפקות שיש לייחס לה, וכיו"ב.