שרתוק נ' עלה

החלטה

1.בתאריך 13.8.13, הגישה המערערת, הזוכה בתיק הוצל"פ 01-09858-34-6, ערעור בעוד שהיה עליה להגיש בקשה למתן רשות ערעור על שתי החלטות של כב' רשמת ההוצל"פ קרן גיל. החלטה מיום 17.6.13, והחלטה מיום 3.7.13.

בהתאם לתקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל יש להגיש בקשה למתן רשות ערעור תוך 20 ימים ממועד מתן ההחלטה.

הערעור שהוגש ביום 13.8.13, והמתייחס להחלטה מיום 17.6.13, לא הוגש במועד ואף לא נתבקשה הארכת מועד ועל כן דינו להדחות על הסף.

2.דינה של הבר"ע המתייחסת להחלטה מיום 17.6.13, דינה להדחות אף לגופא שכן נכונות וראויות קביעותיה והחלטותיה של הרשמת הנכבדה מהנימוקים שציינה בהחלטה.

המבקשת עתרה לסעדים שאין להם כל בסיס בדין ו/או שאינם בסמכות רשם ההוצל"פ ויש להצטער על שיחזור הטענות בערעור שבפני בצירוף נספחים רבים שכלל לא רלוונטיים.

החלטת הרשמת שלא לפסוק שכ"ט כאשר אין המבקשת מיוצגת בתיק ההוצל"פ נכונה.

המשיב הגיש בקשה בטענת פרעתי ומשהחליטה הרשמת למחוק הבקשה, ללא דיון, ושלא לחייב בהוצאות אין לערכאת הערעור להתערב, גם לו היתה המבקשת מיוצגת.

אגב, מעיון בתוכנת האורנט נראה כי תיק ההוצל"פ נסגר בתאריך 28.10.13, ואין בתיק כל יתרת חוב.

3.גם הערעור שהוגש על ההחלטה מיום 3.7.13 לא הוגש במועד וללא בקשה להארכת מועד, ועל כן דינו להדחות על הסף.

דינו של הערעור בגין החלטה זו להדחות גם לגופו של עניין, שכן לא הציגה המבקשת כל עילה או שינוי נסיבות שיצדיקו עיון חוזר בהחלטה קודמת.

4.בהתאם לרשות שניתנה הגישה המבקשת ערעור מתוקן בו התייחסה להחלטה נוספת של הרשמת, החלטה מיום 17.8.13, שניתנה לבקשתה מיום 6.8.13, להגדלת החוב בסך של 1,900 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לה בניהול התיק.

בהחלטתה קבעה הרשמת כי את הבקשה להחזר הוצאות על המבקשת להגיש למוציא לפועל בהתאם לטבלאות המקובלות.

תיקון 29 לחוק ההוצל"פ קבע בסעיף 4 כי ימונו מנהלי לשכות הוצאה לפועל (במקום המונח מוציא לפועל שהיה קודם לתיקון).

סעיף 4 א. (א) לחוק קובע את סמכותו של מנהל לשכת הוצאה לפועל לדון בבקשות ותקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות) תשכ"ח – 1968 קובעות את סמכותו של מנהל לשכת הוצאה לפועל לאשר הוצאות.

בקשתה של המבקשת לאשר לה החזר הוצאות אמורה להיות מוגשת למנהל לשכת ההוצל"פ להחלטתו, בדיוק כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה ולכן דינו של הערעור על החלטה זו להדחות גם הוא.

5.לא מצאתי כל ממש בערעורה של המבקשת על אף אחת מהחלטות הרשמת הנכבדה ואף לא ליתן רשות ערעור בגין איזו מההחלטות.

הבקשה למתן רשות ערעור (כתב ערעור מתוקן) נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תעביר לב"כ המשיב את סכום ההוצאות מהפיקדון שהפקידה המבקשת ותעביר למבקשת (שאינה מיוצגת) את כל יתרת סכום הפיקדון, כפי המקובל בהעברת כספים לבעל דין שאינו מיוצג.