שרף נ' עזב

החלטה

רקע

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה כספית בסך 21,318 ₪, שנפתחה במישרין בהוצאה לפועל (תיק 1719473112), ועניינה שכר-טרחה המגיע למשיבה, לטענתה, עקב טיפולה בעניינו של המבקש וקידום קבלת גמלת נכות מוגדלת מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – "המל"ל").

2.עפ"י כתב התביעה, נחתם בין המשיבה למבקש הסכם שכר-טרחה מיום 14.4.2010, שכלל התחייבות המבקש לשלם למשיבה 20% מכל סכום שיקבל כמענק חד פעמי עבור גמלת נכות מהמל"ל. כמו-כן נטען, כי המשיבה אכן פעלה בשמו של המבקש לצורך העלאת אחוז הנכות שהוכר לו, לרבות התייצבות עורך-דין ממשרדה בועדות רפואיות, ופעולתה הוכתרה בהצלחה, והניבה למבקש כ-90,000 ₪, ולפיכך עליו לשלם לה את סכום התביעה.

3.עפ"י האמור בהתנגדות, כל שדובר בין המבקש למשיבה היה כי זו תייצגו במאמציו לקבלת תגמול מחברת הביטוח של מעסיקתו, ולא נתבקשה כלל לטפל בענייני גמלת הנכות מהמל"ל. עוד לדבריו, הוא זה שפעל מול המל"ל, והמשיבה כלל לא הגיעה לועדות רפואיות בעניינו. לפיכך, לגרסתו, אין הוא חייב לשלם לה דבר הנובע מקבלת גמלת נכות מהמל"ל.

הדיון וטענות הצדדים

4.במעמד הדיון, התברר כי ישנם לא פחות מ-3 גרסאות של הסכם שכר-הטרחה: בידי המשיבה היו 2 גרסאות, האחת כוללת תיקונים קלים בכתב יד – בין היתר, בסעיף הדן בשכר-הטרחה עבור תגמולי מל"ל (אולם התיקון אינו מתייחס לשיעור 20% הנקוב שם); ואילו בידי המבקש היתה גרסה שלישית, הכוללת תיקונים רבים ומחיקה גורפת של סעיפים, והנושאת חתימות ליד התיקונים (ואף אלה אינם מתייחסים לשיעור שכה"ט, 20%, הנקוב בסעיף הרלבנטי להסכם).

5.המבקש נחקר על תצהיר, וסיפר כי המשיבה לא נתנה לו עותק של ההסכם לקרוא קודם לחתימה, חרף בקשתו להעביר את ההסכם לאדם אחר שיקראנו עבורו; לדבריו, אין הוא קורא עברית; לאחר מכן, לאחר חתימתו, קיבל עותק ואכן ההסכם הוקרא לו על ידי אדם אחר. הוא לא ידע לתת תשובה לטענת המשיבה, כי ההסכם שבידיה, הנושא תיקונים קלים, נשלח על ידי המבקש או מי מטעמו אל המשיבה, בפקס. הוא אישר כי המשיבה נכחה בועדה רפואית אחת, וכי עורך דין מטעמה נכח בועדה רפואית שניה, אם כי לדבריו אותו עורך-דין לא הוציא הגה מפיו במהלך כל הישיבה. באשר למשיבה, הרי שלדבריו בסוף הישיבה אליה הגיעה, אמרה לו כי בטעות לא ביקשה עבורו הכרה בפגיעת הגב. לפיכך, נאלץ הוא עצמו לבקשה הכרה בפגיעה זו, והדבר עלה בידו. הוא הסביר, כי שלח אליה מכתב בדבר ביטול הייצוג על ידה, מאחר שלא היתה זמינה עבורו כשניסה להשיגה. הוא הכחיש כי היה לכך קשר עם הגימלה שקיבל כמה ימים קודם לכן.

6.המבקש טוען, כי יש לקבל את הבקשה מחמת ריבוי נוסחי ההסכם, מחמת טענתו כי המשיבה כלל לא שוחחה עמו על שכ"ט מתגמולי מל"ל, ומחמת טענתו כי עיקר התוצאות הושגו עקב מאמציו-שלו וחרף מחדלה של המשיבה.

7.המשיבה טוענת, כי התיקונים בהסכם נעשו על ידי המבקש או מי מטעמו, והם (כמו גם תשובותיו לחקירה) מעידים כי ידע מה כתוב בהסכם, וכי השיעור של 20% מתגמולי המל"ל היה מקובל עליו; עוד היא טוענת, כי אין מחלוקת כי טיפלה בעניין המבקש במל"ל, וברי כי לא עשתה כן בחינם; ועוד, כי תשובותיו של המבקש בחקירתו היו מתחמקות, באופן שזכר את שהעדיף לזכור, ושכח את שהעדיף לשכוח.

ניתוח והכרעה

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

9.נזכיר מושכלות ראשונים: בהתנגדות זו יש לדון כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן (סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

10.אמנם, יש ממש בטענות המשיבה, כי ככלל, יש לראות את המבקש כמי שחתם על ההסכם מתוך הבנת תוכנו, ועוד יותר מכך יש לראותו כמי שהבין את תוכנו לאחר שגם לדבריו הוקרא לו ההסכם על ידי אחר (גם אם רק לאחר החתימה). ברגיל, לא ניתן לאפשר לבגיר החותם על הסכם לחמוק מתוצאותיו, גם אם אין הוא בעצמו קורא עברית.

11.עם זאת, במהלך בירור הבקשה נתגלה, כאמור, כי ישנן 3 גרסאות של ההסכם בנמצא. יתכן אמנם, כטענת המשיבה, כי השתים הנושאות תיקונים בכתב יד תוקנו על ידי המבקש ונשלחו מטעמו אל המשיבה – ואם כך, אז לבטח שיש לראותו ככבול באותו סעיף שלא תוקן על ידו – אלא, שטענה זו אודות מקור הגרסאות הנוספות היא טענה עובדתית שלא הונחה לה תשתית ראייתית, והיא באה מפי המשיבה; המבקש לא אישר אותה.

12.כידוע, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן אין בוחנים את גרסת התובע, אלא את גרסת הנתבע לבדה. לפיכך, נותרה שאלת 3 הגרסאות בגדר תעלומה שלא ניתן לבטלה בהינף יד. נכון הוא, כי לפי כל אחת מהגרסאות נותרה חבות המבקש בעינה, אולם כל נסיבות החתימה ואשר ארע לפניה ולאחריה טעונות בירור עובדתי, במצב הדברים כפי שנתגלה, ועל כן סבורני שמטעם זה לבד היה מקום לקבל את הבקשה.

13.בנוסף, עומדת למבקש טענה נוספת, הראויה אף היא לבירור, והיא טענתו אודות מידת מעורבותה של המשיבה בהליך הגדלת גמלת הנכות, לרבות מחדלה הנטען באי דרישת הכרה בפגיעת הגב. אם אכן תוכחנה טענות המבקש, לפיהן היתה זו פעולתו-שלו שהביאה לתוצאות המבורכות, מבחינתו, ולא פעולות המשיבה, ולמעשה חרף מחדלי המשיבה, כי אז יתכן מאד שיוחלט בסופו של יום שהמשיבה אינה זכאית לשכר-הטרחה הנקוב בהסכם, גם אם ייקבע שההסכם הוא בתוקף כפי שהוא.

14.משני טעמים אלה, אני סבור שעל המבקש ניתן לומר, כלשון בית המשפט העליון דלעיל, "כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק...", ועל כן חלה ההלכה כי בית המשפט "חייב ליתן רשות להתגונן".

תוצאה והוראות להמשך דיון