שרסטה ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 2.5.2013, לדחות את השגת העותרים על החלטת המשיב מיום 28.4.2013, ליתן לעותר 1 (להלן: "העותר") מעמד בישראל מכוח היותו ידוע בציבור של העותרת 2 (להלן: "העותרת") ולהכיר בהם כידועים בציבור.

עיקרי העובדות

2.העותר, אזרח נפאל, יליד 1967, גרוש ואב לשני ילדים הנמצאים בנפאל עם אימם, נכנס לארץ באשרת תייר ביום 12.8.2007. העותר עובד בעבודות ניקיון מזדמנות. לאחר כ– 3 חודשים הגיש העותר לנציבות הפליטים של האו"ם בקשה למקלט מדיני בישראל. ביום 15.11.2011, משך אותה עקב רצונו לפתוח בטיפול בבקשה ליתן לעותר מעמד בישראל מכוח היותו ידוע בציבור של העותרת.

העותרת, ילידת 1972, גרושה ואם ל– 4 ילדים, עובדת בניקיון בתים פרטיים. לגירסתה, היא פגשה בעותר לראשונה באקראי ביוני 2009 בקניון "עזריאלי בת"א. לאחר כחודש פגשה אותו שוב באקראי בתחנת רכבת בת"א, ומאז הפכו העותרים לחברים טובים ושוחחו לטענתם מדי פעם בטלפון. בערך באוגוסט 2010 החליטו למסד בניהם את הקשר.

רק ביום 2.2.2012 פתחו העותרים בלשכת המשיב בנתניה תיק חיים משותפים.

ביום 28.2.2012 ערך המשיב לעותרים ראיון לבחינת כנות הקשר הבינזוגי ביניהם.

ביום 5.4.2012 קיבלו העותרים את החלטת המשיב לפיה נדחתה בקשת העותרים להכרה בהיותם ידועים בציבור, מאחר שלא התרשם מקשר זוגי בין העותרים, והעותר נדרש לצאת מהארץ.

ביום 15.4.2012 הגישו העותרים השגה על ההחלטה הנ"ל, בטענה כי ההחלטה הנ"ל איננה סבירה, וכי הפקידה שראיינה אותם התנהלה באופן מביש.

ביום 19.6.2012 דחה יו"ר ועדת ההשגה את השגת העותרים. בנימוקיו ציין יו"ר ועדת ההשגה, בין היתר, כי העותרים לא הוכיחו מערכת יחסים זוגית וכנה, מאחר שהם אינם מנהלים חשבון משותף, העותר איננו משתתף בהוצאות משק הבית למעט קניות שעורך מפעם לפעם, את משכורתו הוא שולח למדינת מוצאו לסייע בכלכלת בני משפחתו בעוד העותרת נתמכת ע"י הוריה, וכי נראה כי קיימת בין העותרים הפרדה רכושית מלאה. עוד ציין המשיב בהחלטתו כי העותרים אישרו שלמעשה אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת, וכי העותר לן בדירת העותרת, פעמיים בשבוע לסירוגין, ביחידת מגורים בבית הוריה, כאשר ילדי העותרת אינם בבית. עוד ציין המשיב בהחלטתו כי אכן פקידת המשיב שראיינה את העותרים העירה הערות עוקצניות שאין להן מקום, אך קבע כי אין בהערות אלה להביא לבטלות החלטת המשיב הסבירה בנסיבות העניין.

כנגד החלטת המשיב הגישו העותרים עתירה מנהלית לביהמ"ש המנהלי בת"א, ביום 12.7.2012, עת"מ 25158-07-12 (להלן: "העתירה הקודמת"). ביום 7.3.2013 נערך דיון בעתירה הנ"ל. ביום 5.4.2013 ניתן ע"י ביהמ"ש (כב' השופט בכר) פס"ד (להלן: "פסה"ד הקודם") שדחה את העתירה בקובעו כי למרות שהקשר בין השניים איננו פיקטיבי, הם לא הוכיחו את היות הקשר ביניהם קשר של ידועים בציבור, והעותר נדרש לצאת מהארץ תוך 45 יום.

ביום 17.4.2013 הגישו העותרים בקשה לפתיחה מחודשת של תיק חיים משותפים בנימוק של שינוי נסיבות מובהק לפי סעיף ג.15.ב לנוהל המשיב שמספרו 5.2.0009 בנושא "מתן מעמד חיים משותפים" (להלן: "הנוהל", נספח ג' לעתירה). שינוי הנסיבות לו טענו העותרים בבקשתם (נספח א' לתגובת המשיב לעתירה) היה מעבר לדירה שכורה בת 5 חדרים בנתניה החל מיום 1.3.2013, וכן עובדת ניהול משק בית משותף "באופן שהוצאותיהם החודשיות אינן נחזות להיות מופרדות". בתצהירים שצירפו העותרים לבקשתם ציינו העותרים עובדות המתארות לטענתם את הידוק הקשר של העותר עם העותרת וילדיה.

ביום 28.4.2013 דחה המשיב את בקשתם החדשה של העותרים מבלי להתייחס לבקשה לגופה, ורק ציין כי לפי פסה"ד של ביהמ"ש בעתירה הקודמת היה על העותר לצאת מהארץ תוך 45 יום מיום מתן פסה"ד, וכי לא הוכיח שינוי משמעותי מובהק בנסיבות הקשר שבין העותרים.

ביום 29.4.2013 הגישו העותרים השגה על החלטת המשיב הנ"ל, ובו הוסיפו גם את העובדה שבאותו יום עברה העותרת הפלה טבעית של עוברם המשותף של העותרים.

ביום 2.5.2013 החליטה ועדת ההשגה לדחות את השגת העותרים. בהחלטה נקבע כי טרם חלפה שנה מיום מתן פסה"ד בעתירה הקודמת, כי היה על העותר לכבד את פסה"ד בעתירה הקודמת ולעזוב את הארץ, וכי המידע החדש לו טוענים העותרים כבר הובא לפני ביהמ"ש בעתירה הקודמת ונדחה על ידו כמבסס קשר זוגי של ידועים בציבור.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן.

העותרים טוענים כי החלטת המשיב הנ"ל איננה סבירה מאחר שלטענתם שינוי נסיבות מובהק ביחסיהם מצדיק הכרה בכנות הקשר הזוגי ביניהם כקשר של ידועים בציבור לפי הנוהל, ומכוח קשר זה יש להעניק לעותר מעמד בישראל.

דיון

3.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים נחה דעתי כי החלטת המשיב לא חרגה ממתחם הסבירות. זאת משום שהעותרים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בפרק הזמן הקצר שמיום מתן פסה"ד בעתירה הקודמת ועד ליום הגשת העתירה דנן.

סע' ג.15 לנוהל קובע כך: