שרית ליסיצקין נ' רשות הזכרון לשואה ולגבורה-יד ושם

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי בגין נזקים ממוניים עקב פיטוריה שלא כדין בעת חופשת הלידה ובניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הנתבע טוען כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מעבודתה וכי התובעת איננה זכאית לרכיבי התביעה.

העובדות

1.        התובעת הועסקה אצל הנתבע החל מ 1.3.08 .

2.        ביום 5.11.09 , ילדה התובעת תאומים.

3.        חופשת הלידה של התובעת אמורה היתה להסתיים ביום 4.3.10.

4.        במהלך חופשת הלידה התובעת בקשה להאריך את חופשת הלידה בחודשיים.

5.        ביום 11.1.10, במהלך חופשת הלידה, נפגשה התובעת עם מר ליבר, מנהל אגף

מערכות מידע וגב' כהן, סגנית מנהל אגף מערכות מידע. במסגרת הפגישה הבהירו

השניים לתובעת, כי אינם שבעי רצון מעבודתה.

6.        ביום 28.1.10, התקיימה פגישה בין התובעת לבין מר סיני. לפני הפגישה התקיימה בין

השניים שיחת טלפון.

7.        שכרה הקובע של התובעת עמד על סך 8,000 ₪ לחודש (לצורך תביעה זו) והיא הועסקה

במשרה מלאה.

8.        התובעת הועסקה על פי תנאי חוזה עבודה אישי המצורף לנספח ב' לכתב התביעה.

9.        לתובעת שוחררו כספי הפיצויים שהופרשו לקרן הפיצויים וזאת לאחר הגשת התביעה.

 המחלוקת

1.        האם בפגישה מיום 11.1.10 הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה מהעבודה כטענתה, או

שמא כטענת הנתבע, נוהלה בין הצדדים שיחה חברית בלבד, במסגרתה מנהל אגף מערכות מידע וסגניתו הודיעו לתובעת את דעתם כי בקשו מהנהלת הנתבע להפסיק את עבודתה, וההנהלה אינה מוכנה לדון בעניין זה בעת הזו.