שריד נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' אסתר רינה שריד, נולדה בשנת 1932 בטריפולי בלוב והתגוררה שם עם משפחתה בעת כניסת הגרמנים ללוב. בשנת 2000 הגישה תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 וב- 2001 נדחתה.

גב' שריד עררה על החלטת המשיבה בפני ועדת העררים בראשות כב' השופט לנדמן בתיק ו"ע 2755/02 מוריס גוילי ואח' נ' הרשות המוסמכת. הועדה דחתה את הערר לגבי כל העוררים והעוררת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי– ע"א (ת-א) 2026/03. בהתאם החלטת ביהמ"ש הערעור צורף לתיק ערעור אחר באותו נושא בעניין יעקב חסון ואח' – ע"א 1943/03 ונדון עם עוד שני ערעורים באותו עניין. ביהמ"ש המחוזי דחה את שלושת הערעורים. על פסק הדין הוגשה בקשת רע"א 8832/06 וביהמ"ש העליון החזיר את הדיון לוועדת העררים. בסופם של ההליכים ניתן ביום 7.4.2010 פסק דין ע"י ועדת העררים בת-א בו"ע 255/08 ג'וליה טייר ו- 46 אח' נ' הרשות המוסמכת (להלן פסק דין טייר).

פסק דין טייר קבע באופן עקרוני וגורף, מבלי להתייחס פרטנית לשורת העוררים, כי "באותן נסיבות שבהן פחדו של הצורר הנאצי היווה מניע (ולו חלקי) לבריחה; או גרם ל'מתח מירבי וקיצוני' – יש מקום להחיל את הלכת הפחד...". (סעיף 70 לפסה"ד).

באשר ליישום פסק הדין על העוררים נקבע כי "כל עורר מקרב העוררים דנן, המבקש לדון פרטנית בעניינו, יגיש, תוך 90 יום, ערר מחודש, שבמסגרתו יפורטו עילות הנרדפות הפרטניות..." (סעיף 74 לפסה"ד, ההדגשה במקור).

גרסת העוררת על קורותיה בתקופה הרלוונטית

בשנת 1939 אם העוררת מתה מהלם ההפצצות על העיר טריפולי. ב- 1942 אביה נלקח לעבודת כפייה והעוררת ואחיה, שלושה ילדים קטנים אשר נותרו ללא הורים, עברו להשגחת בני משפחתם. לדברי העוררת, אח של אביה נלקח גם הוא למחנה עבודה ובדרך נורה ע"י חייל גרמני ונהרג. לאחר אירוע זה בני המשפחה, יחד עם העוררת ואחיה, ברחו מטריפולי לכפרים.

יודגש כי הגרסה שמסרה העוררת בפנינו, שונה בתכלית מעדותה בפני ועדת העררים בו"ע 2755/02 מוריס גוילי ואח' נ' הרשות המוסמכת, שם היא מופיעה כעוררת מס' 27 וסעיפים 95- 101 לפסק הדין מפרטים ומנתחים עדותה.

דיון

א. המשיבה מצביעה על שינויים בגרסת העוררת בין הצהרתה המקורית לבין עדותה בפני הוועדה. על פניו יש ממש בדברי המשיבה; בעדותה סיפרה כי היתה עדה ללקיחת אביה מהבית, עובדה שלא הזכירה בהצהרה וכן ניסתה להרחיק עצמה מאחותה שיחד עימה הגישה את התביעה למשיבה ושתיהן ניהלו במשותף את ההליכים עד לשלב בו ביקשה האחות הכרה מכוח ההחלטה המנהלית. העוררת טענה, בניגוד לאמור בהצהרה, כי האחות לא היתה עימה בזמן הבריחה מטריפולי והיא אינה יודעת מה עלה בגורלה באותה עת. בחלקים אלה עדות העוררת אינה ראויה לאמון. כמו כן לא שוכנענו בהסבר שלה לאי זימון האחות להעיד מטעמה ולתמוך בגרסתה היחידה.

זאת ועוד, כפי שציינו לעיל, הדמיון בין הגרסה שמסרה העוררת בזמנו בפני ועדת העררים בראשות כב' השופט לנדמן לבין הגרסה הנוכחית, קלוש ביותר.

ב. יחד עם זאת, ועל אף הליקויים שמנינו בגרסת העוררת, איננו שוללים טענתה כי בני המשפחה צרפו אותה אליהם בבריחתם מטריפולי בשל הפחד מהגרמנים לאחר ששני אחים, אחד מהם אביה, נלקחו לעבודת כפייה ואחד מהם נורה ונהרג.

ג. העוררת טוענת לזכאות לתגמולים למפרע מיום הגשת התביעה, היינו משנת 2000 ולקיום לרצף דיוני, ראה לעיל, השולל, לגישתה, טענת שיהוי בהגשת הערר. בהקשר לכך נעיר כי ההכרה בנרדפות העוררת על יסוד הלכת הפחד, מתאפשרת רק לאור השינוי בפסיקה בעקבות פס"ד טייר.

ד. אולם, בנוסף לכל האמור לעיל ולאחר שבחנו בתשומת לב טענות ב"כ העוררת, מצאנו כי דין הערר להימחק על הסף. לפי הוראות היישום בפס"ד טייר, עליו מסתמך ב"כ העוררת בערר הנוכחי וברבים אחרים, היה על העוררת להגיש ערר מחודש תוך 90 יום מיום מתן פסה"ד שניתן ב- 7.4.10 ואילו הערר שבפנינו הוגש רק בחודש נובמבר, ארבעה חודשים לאחר התאריך הקובע. הוראות היישום שניתנו ע"י כב' השופט פרידלנדר בטייר, מלמדים כי הועדה היתה ערה להתמשכות הבלתי סבירה של ההליכים משנת 2000 ועד 2010 ועל כן קבעה מועד סופי להגשה מחודשת של עררים, מועד ממנו התעלם ב"כ העוררת.

סוף דבר, על יסוד האמור לעיל, בשל האיחור הניכר בהגשת הערר, כמפורט לעיל, דינו להימחק. אולם, מתוך התחשבות בעוררת ולפנים משורת הדין, נמליץ למשיבה להכיר בה כנרדפת על יסוד ההחלטה המנהלית על אף שהיא דחתה הצעת המשיבה להכרה זו.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

___________ ______________

פרופ' יוסף זהבי עו"ד אראלה עפרון

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ב, 16 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.