שרון ואח' נ' עוזיאל ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 22.1.13 (כב' השופטת נועה גרוסמן) אשר דחתה בקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים בבקשתם לכוף את המשיבים בסנקציות על פי פקודת בזיון בית המשפט.

רקע

ביום 30.9.12 ניתן פסק דין בתובענה קמא שהוגשה על ידי המבקשים, בו חויבו המשיבים לבצע עבודות בדירתם ובדירת המבקשים, וכן חויבו המשיבים לשלם למבקשים שכ"ט עו"ד והוצאות.

ביום 3.1.13 הגישו המבקשים בבית משפט קמא בקשה לכוף את המשיבים בסנקציות על פי פקודת בזיון בית המשפט מאחר והמשיבים לא פעלו על פי פסק הדין.

בהחלטתה מיום 9.1.13 דחתה ערכאה קמא את הבקשה בקבעה כי "יש לפעול לאכיפת פסק החוץ באמצעות לשכת ההוצל"פ, ובמידת הצורך מינוי כונס נכסים לביצוע העבודות הנדרשות".

ביום 21.1.13 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בבקשתם לפי פקודת בזיון בית המשפט. ביום 22.1.13 דחתה ערכאה קמא בהחלטתה נושא הבר"ע את הבקשה לעיון חוזר, בקבעה "עיינתי. לא ראיתי לשנות מהחלטתי".

בהחלטתי מיום 4.3.13 הורתי על הגשת עמדת המשיבים להמלצתי וכן תגובתם לבר"ע בתוך 14 ימים מההמצאה תוך התייחסות לאפשרות שאדון בבקשה כבערעור. מהודעת המזכירות עולה שהחלטתי הנ"ל נמסרה למשיבים ביום 14.3.13, אך המשיבים לא הודיעו עמדתם ולא הגישו תגובה לבר"ע.

דיון

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטה ובפסק הדין שניתן בתיק קמא בנט המשפט, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור כדלקמן.

לטענת המבקשים שלא נסתרה, המשיבים אינם משתפים עד כה פעולה לשם ביצוע פסק הדין הנ"ל - שהוא ברור וחד משמעי - המחייב את המשיבים לבצע עבודות בדירת המשיבים בה מתגוררים המשיבים.

במקרה הנדון, סבורני שהתעלמות המשיבים מפסק הדין מצדיקה להפעיל את מנגנון האכיפה שבפקודת בזיון בית המשפט.

האפשרות לאכיפת פסק הדין בדרך של הוצאה לפועל ומינוי כונס נכסים אליהם הפנתה ערכאה קמא את המבקשים (כפי הנראה בהתאם לסעיף 63 לחוק ההוצאה לפועל), כרוכה בהעמסת עלויות כספיות רבות נוספות על המבקשים, אשר אין להן כל הצדקה שהיא בנסיבות - גם לא בדרך של מימון ביניים - כדי לאכוף את פסק הדין שניתן לטובת המבקשים בתביעתם. אין המבקשים צריכים לסבול עגמת נפש נוספת על זו שנגרמה להם עד כה.

גם מהבחינה המעשית אין הצדקה להפנות את המבקשים להליכי הוצאה לפועל ולמנות כונס נכסים, כאשר פסק הדין שניתן אינו פסק לפינוי המשיבים הגרים בדירתם וכאשר המשיבים אינם משתפים פעולה. מה גם שמדובר על פניו בעבודות המחייבות מומחיות ופיקוח.

ההחלטה נושא הבר"ע אינה מנומקת ואינה מתמודדת עם טענות המבקשים שהועלו לפניה בדבר אי התאמת הליכי ההוצאה לפועל במקרה דנן לביצוע פסק הדין ובדבר העלויות הכרוכות בכך.

סבורני שההחלטה אינה מאזנת נאותה בין עניינם של המבקשים לאכוף את פסק הדין לבין עניינם של המשיבים אשר על פניו במודע לא ממלאים אחר פסק הדין.

בנסיבות המקרה, ולאור האמור לעיל, נראה שיש להפעיל את מנגנון האכיפה שבפקודת בזיון בית המשפט על מנת ליתן משמעות ראויה ואפקטיבית ליכולת האכיפה של פסק הדין.

תפקידו של בית המשפט היה ליישם את המסגרת המשפטית בכגון דא באופן שיהלום את נסיבות המקרה ואת ההשלכות העתידות לנבוע מכך - וכך לא נעשה בהחלטה נושא הבר"ע.

לאור האמור לעיל, ונוכח העדר תגובה מצד המשיבים לבר"ע - הערעור מתקבל כדלקמן.

ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור מבוטלת.