שקיר נ' סאלח ואח'

פסק דין

בפניי תובענת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים מיום 26.6.08.

נטען בכתב התביעה, כי רכב התובע נפגע עת רכב הנתבעים התדרדר אחורנית ופגע בו.

פורט בכתב התביעה, כי נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:

1.שווי הרכב בסך 13,500 ₪ .

2.שכ"ט שמאי בסך 1,200 ₪

3.עוגמת נפש בסך 3,000 ₪.

4.הפרשי הצמדה וריבית בסך 756 ₪.

לכתב התביעה צורפה חוו"ד שמאי, על פיה, נזקי רכב התובע בגין התאונה הינם בסך 13,500 ₪.

צויין באותה חוו"ד כי נגרם לתובע נזקים באחוז של 67% משווי הרכב, כך שהרכב הוכרז כאובדן מוחלט. כן צויין באותה חוו"ד כי שווי הרכב למועד הרלוונטי, הינו סך של 15,000 ₪ וכי שווי השרידים הם בסך של 1,500 ₪.

לצורך ההכרעה בתובענה, שמעתי את שני הנהגים המעורבים.

אינני סבור שיש מקום לייחס רשלנות תורמת לתובע בעניין אירוע התאונה.

מעדויות שני הנהגים עולה כי רכב הנתבע מס' 1 התדרדר אחורנית ופגע ברכב התובע.

אין מקום לקבוע במסגרת זו, כי רכב התובע היה צמוד מדי לרכב הנתבע מס' 1.

לפיכך, אני קובע כי האחריות המוחלטת לקרות התאונה נופל על שכם הנתבע מס' 1.

הצדדים חלוקים בענין גובה הנזקים שנגרמו.

ראיות התובע לענין הנזקים, מעוגנים בחוו"ד שהוגשה והיא נזכרה על ידי כדלעיל.

יחד עם זאת, הנתבעים חולקים על גובה הנזקים ואף הנתבע מס' 1 מסר עדות בפניי, לפיה, לאחר אירוע התאונה דובר על פיצוי בסך 500 – 1,000 ש,ח בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

הנתבע אישר כי הרכב של התובע הוא הרכב המופיע בתמונות – ת/2, אך שלל כי כל הנזקים המופיעים בתאונה נגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא התובענה.

אקח בחשבון, כי השמאי בדק את רכב התובע רק כ 3 שבועות לאחר אירוע התאונה. כן אקח בחשבון כי התובע לא הביא כל ראיה ממשית לעניין מה גורל הרכב, ובאיזה מחיר הוא מכרו.