שקולניק נ' עירית קרית ביאליק

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט, המוגשת בהתאם לסע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982 (להלן "החסד"פ"), ביחס לעבירת חנייה מיום 12.4.2011 שניתן בגינה דו"ח לפי חוק עזר לקרית ביאליק.

המבקש טען כי פנה למשיבה בבקשה לביטול הדו"ח אך התשובה נתקבלה אצלו באיחור ולכן נאלץ להגיש את הבקשה להישפט באיחור. לגופו של עניין טען כי הוא נהג מונית ובתאריך ביצוע העבירה הסיע אדם נכה ונאלץ לחנות במקום חנייה המיועד לנכים, כדי לסייע לאותו נכה. המבקש לא הציג כל מסמך המוכיח את טענתו ולא צירף תצהיר מטעם השומר הנמצא לטענתו במקום ושנדרש להתריע בפני הפקח כי מתבצע פינוי של נכה במקום.

המבקש נדרש להודיע לבית המשפט מתי נתקבלה אצלו תשובת המשיבה בבקשה לביטול הדו"ח, ועד לכתיבת החלטה זו, טרם הודיע כאמור על מועד מסוים.

מנגד הציגה המשיבה העתק החלטתה בבקשה לביטול הדו"ח והציגה אישור מסירה המעיד על המצאת החלטה זו לידי התובע ביום 6.7.2011.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתיה ולאחר שעיינתי בתגובת המשיבה, נחה דעתי לדחותה. אפרט -

העבירה נשוא הבקשה דנא הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" עליה חל סע' 229 לחסד"פ, לפיו :

"א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור  בסעיף קטן (ג);

(2)  הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

.....

ב)  לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה, תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור האמור בסעיף 67 לחוק העונשין, תשל"ז–1977; גביית הקנס תיעשה כאמור בסעיפים 68 ו-70 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, וסעיף 69 לאותו חוק לא יחול.

.....

(ח2) לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...".

בעבירה בה עסקינן ניתנה הבחירה למבקש לשלם את הדו"ח, להגיש בקשה לביטול הקנס או להודיע על רצונו להישפט, כאשר הודעה זו ניתן היה להגיש תוך 90 ימים מיום המצאת ההודעה על תשלום הקנס, או תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה בבקשה לביטול הקנס. לפי סעיף 229(ח2), משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך, ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס. 

המבקש דנא לא חלק על קבלת הדו"ח במועד נתינתו ומנגד המשיבה צירפה לתגובתה אישור מרוכז מהדואר הרשום ואישור מסירה המעיד על המצאת החלטתה בבקשה לביטול הדו"ח. עיון במסמכים אלה מראה כי החלטת המשיבה נמסרה בדואר רשום לידי התובע ביום 6.7.2011 ומכאן עולה כי המבקש לא עמד בסד הזמנים הקבוע בסע' 229 לחוק.

בהתאם לסע' 230 לחסד"פ :

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטת...".

כבר נפסק כי עיקר השימוש בסעיף זה ניתן לעשות במקום שבו המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראה רע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל). המבקש דנא, אשר ידע על הדו"ח זה מכבר ואף פנה למשיבה בעניינו יום אחד לאחר רישום העבירה לא הביא נימוקים כלשהם לאיחור בהגשת בקשתו ולא הסביר את ההשתהות הרבה שהיתה מאז, ומכאן איני מוצאת הצדקה להארכת המועד.

בהקשר זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4557/08 בן זכאי משה נ' מדינת ישראל, לפיהם :