שקד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה, אשר הורה על איסור שימוש ברכבה של המבקשת, לאחר שבנה של המבקשת נתפס נוהג ברכב ביום 31.5.10, כשהוא לא מורשה לנהיגה.

הבקשה, אשר כללה טענות עובדתיות, לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה.

יחד עם זאת, אפשרתי למבקשת להציג את גרסתה, היא אף נחקרה עליה.

מגרסתה של המבקשת, עולה כי היא טענה כי בנה שהה בחו"ל, הוציא רישיון נהיגה זר, ידעה כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה ולכן התירה לו את השימוש ברכב, כשהיא אף נוסעת אתו ברכב.

יצויין כי בשימוע שנערך למבקשת, היא טענה בפני הקצין הפוסל כי בנה אמר לה שיש לו רישיון נהיגה, אך התברר לה מהחברה שלו שהוא לוקח שיעורי נהיגה ואין לו רישיון נהיגה.

המבקשת אכן התרשלה התרשלנות רבתי, עת מסרה את הרכב לבנה, מבלי שוידאה כי הוא אכן מחזיק ברישיון נהיגה תקף בישראל.

התרת שימוש ברכב לאדם אחר, יהיה זה בנו של בעל הרכב, חבר או אדם אחר, מחייבת את בעל הרכב לוודא כי מי שעומד לנהוג ברכב מחזיק ברישיון נהיגה.

אינני שותף לעמדתו של הסניגור המלומד, אשר טען כי בנסיבות הענין סמכה האם על בנה ועל סמך העובדה כי הוא הציג בפניה, מה שנטען על ידה כרטיס הנחזה להיות רישיון נהיגה זר, ועל סמך הבל פיו של בנה כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה, לתת לו לנהוג ברכב.

יש לזכור כי לפי גרסתה של המבקשת עצמה, היא אשרה כי לא נתנה לבנה לנהוג משך תקופה ארוכה. לכן, דווקא בשל כך ודווקא בגלל העובדה שהוא מחזיק ברישיון נהיגה זר, היה עליה לוודא כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה בישראל. משלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

ער אני לנסיבות האישיות הלא פשוטות שהציגה בפני המבקשת ולצרכים השוטפים המחייבים שימוש ברכב בדיוק בעת הזאת, כאשר המבקשת עומדת לקראת חתונתו של בנה הנוסף, אך לא אוכל בכל הכבוד לבכר את נסיבותיה האישיות של הנאשמת על פני האינטרס הציבורי המחייב בנסיבות אלה לאשר את החלטתו של הקצין הפוסל לאור העבירה החמורה הגלומה במעשיו של בנה של המבקשת והתרשלותה של המבקשת כפי שפירטתי לעיל.

משלא קיימת למבקשת כל הגנה, לפי סעיף 57ב' ומשבאתי לכלל החלטה כי החלטתו של הקצין הפוסל הינה סבירה, אני דוחה את הבקשה.

חומר הראיות מוחזר לב"כ המשיבה.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תש"ע, 15/06/2010 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: