שצן נ' עיריית תל אביב-יפו

החלטה

לפניי מונחת בקשת רשות להגן שהגישה המשיבה, בפני תביעה בסדר דין מקוצר, שעניינה תביעה להשבת כספים שנגבו על ידי הרשות המקומית, (על פי חוק הרשויות המקומיות, חבות והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ–1980 (להלן: "החוק"). כאשר המשיבה שילמה למבקשת דמי קרן חנייה מכוח תקנות התכנון והבנייה (הרשות המקומית - התקנת מקומות חנייה) התשמ"ג–1983 (להלן: "תקנות החנייה") וזאת בגין מקומות חנייה חסרים בעת קניית מבנה שבנתה.

התביעה הוגשה בגין הפרה נטענת של המבקשת את התקנות.

התקיים דיון בבקשה בפני כב' השופט צבי כספי, נציג המבקשת נחקר על תצהירו, והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. היות ובדיון מיום 15.11.2010 הוסכם על מחיקת הבקשה למחיקת כותרת ומחיקה על הסף, לא תתייחס החלטתי לטענות שהועלו בה.

להלן עיקרי טענות המבקשת כפי שהובאו בבקשת הרשות להגן ובסיכומיה:

המשיבה שילמה למבקשת אגרה עבור התקנת מקומות חנייה בחניון ציבורי המכונה "קרן חנייה".

1.לטענת המבקשת, המשיבה בחרה בפתרון שניתן בדרך של תשלום לקרן חנייה, (מכוחן של

התקנות). המשיבה חתמה על כתב התחייבות ביום 19.5.99 כאשר לפניה עמדו חלופות

אחרות, כגון: התקנת מקור חנייה בפועל או בקשת פטור מהתקנת מקום חנייה מהועדה

המחוזית. בנוסח ההתחייבות ויתרה המשיבה על כל טענה או תביעה בדבר תשלום "קרן חנייה", ולכן מנועה מלהגיש תביעה זו כיום.

2.המבקשת טוענת כי המחלוקת נשוא התביעה הינה בעלת חשיבות ציבורית עקרונית, נוכח

הצידוק החוקי להטלת חיוב בקרן חנייה, על כן, בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון

בתביעה זו.

3.המבקשת גורסת כי טענת ההתיישנות חלה בעניין דנן, מן הטעם שהמשיבה חתמה על כתב

ההתחייבות בשנת 1999 ומני אותו מועד חלפו 11 שנה.

4.המשיבה לוקה בהתנהגות חסרת תום לב מאחר וידעה כי בהיעדר פתרון למקום חנייה לא

יינתן למשיבה היתר בניה. כעת משהוצא ההיתר, והמשיבה נהנית ממנו, היא מבקשת את

השבת הסכום.

5.משבחרה המשיבה לחתום על כתב התחייבות ביטאה בכך את קבלת תנאיו.

6.חלופת חנייה למשיבה – המשיבה הציעה למבקשת הצעה לבניית מקומות חנייה ברח'