שפר נ' עירית קרית ביאליק

פסק דין

1.בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין נפילה ברחוב התאנים בקריית ביאליק.

2.בתביעה נטען, כי בתאריך 30.4.07 בעת שהלכה התובעת ברחוב הנ"ל, נפלה ונפגעה קשה בשורש כף ידה. הנפילה ארעה כתוצאה מפגם במדרכה; "אבני ריצוף אשר בלטו באופן רשלני ומסוכן מעל פני השטח ויצרו מפגע. כתוצאה מהמפגע במדרכה, וכתוצאה מפגיעת רגלה של התובעת בבליטה, נפלה התובעת כשהיא בולמת את הנפילה בידה, ונגרם לה שבר מרוסק של שורש כף יד ימין" (צ"ל – שמאל).

התובעת טוענת, כי האחריות לקרות התאונה ולפיצוי בגין נזקיה מוטלת על הנתבעת בשל רשלנותה ובשל הפרת חובות חקוקות על ידה.

3.בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את חבותה ואת האירוע עצמו. היא טענה כי גם אם יוכח שאכן האירוע התרחש, הרי שהדבר ארע עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת.

לפי הנתבעת, לא היתה מצידה כל התרשלות, רשלנות או הפר חובה חקוקה אשר גרמה ו/או תרמה לקרות האירוע הנטען. הנתבעת גם חולקת על הנזקים הנטענים ע"י התובעת.

4.בדיון בפניי שמעתי עדויותיהם של התובעת, חתנה מר רפאל קוגן ונכדתה הגב' דניס כהן.

הנתבעת מצידה לא הביאה עדים והסתפקה במסמכים שהוגשו, לרבות התיק הרפואי, ובחקירה הנגדית של התובעת ועדיה.

דיון והכרעה

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מהתובעת ועדיה ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפילתה ארעה כתוצאה ממפגע במדרכה שהנתבעת אחראית בגינו.

6.לעניין אירוע התאונה, העידה התובעת בתצהיר מטעמה כי "תוך כדי הליכה אני נתקלתי באבן שבלטה מהמדרכה ומעדתי". לתצהיר צורפו תמונות שאמורות לשקף את מקום הנפילה.

דא עקא, כבר בחקירתה הראשית, וכשנשאלה התובעת האם היא מזהה את המקום מהתמונות, ענתה: "כך אני לא מכירה את המקום, מהתמונות". היא נשאלה ע"י בא כוחה, איפה נפלה, והשיבה: "נפלתי ברחוב הרחב, איפה שרחובות התאנים והגנים, בפינה הזו נפלתי. נפלתי במשהו שהיה בחוץ וקיבלתי מכה".

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, הצהיר בא כוחה כי "אין מחלוקת כי המקום מוכר לתובעת". היא שוב נשאלה כיצד נפלה, והסבירה כי היא לא זוכרת, "נפלתי על משהו שהיה בחוץ. אני כאילו החלקתי". ובהמשך, "היה משהו ברצפה, דרכתי עליו ואז הרמתי את זה ונפלתי. זו היתה אבן של המדרכה...". ובהמשך, גרסה נוספת: "היתה בלטה, שהתנדנדה, דרכתי, הבלטה עלתה ונפלתי".

7.ייאמר מיד, כי דבריה של התובעת בבית המשפט סותרים את עדותה בתצהיר ואת הנטען בכתב התביעה. למעשה, התובעת לא הצליחה להראות מדוע נפלה ומהו אותו מפגע נטען שגרם לנפילתה. היא לא הצליחה לזהות את המקום בתמונות ואף לא לתאר את המפגע, מלבד האמרה כי "היה משהו" ברצפה. גם דבריה לפיהם "כאילו החלקתי" עומדים בעוכריה.

להתרשמותי, התובעת לא הציגה גרסה מהימנה ומדויקת באשר למקום הנפילה המדויק או למהות המפגע שגרם לנפילה.

8.כאן יוטעם, כי אין זה מספיק בתביעה מעין זו להוכיח את עצם הנפילה, אלא יש להוכיח את מהות המפגע שגרם לה. אי לכך, גם אם נאמין לתובעת כי נפלה בעת שהלכה על המדרכה - ובעניין זה אציין כי אני נוטה להאמין לה – עדיין אין בכך כדי להרים את נטל ההוכחה לעניין קיומו, מיקומו ומהותו של המפגע ואחריות הנתבעת בנוגע אליו.

9.עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי ובתור שכזו, ועל מנת לפסוק על פיה, יש צורך בסיוע שבהעדרו על בית המשפט לנמק בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. (סעיף 54(2) לפקודת הראיות).

בשים לב לריבוי הגרסאות של התובעת ובעיקר לאי בהירותן, להעדר יכולת לתאר במדויק את המפגע ומיקומו ולחוסר האפשרות לזהותו בתמונות, מצאתי לקבוע כי לא ניתן בתיק זה לבסס ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות הנפילה על סמך עדותה של התובעת שנותרה עדות יחידה ללא כל סיוע.

10.מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה כי בגרסתה הראשונה של התובעת שנמסרה אגב קבלת טיפול רפואי, לא היה כל זכר להיתקלות במפגע או לנפילה כתוצאה "ממשהו שהיה בחוץ" במדרכה.

מן המפורסמות, כי גרסתו של נפגע בעת קבלת הטיפול הראשוני הינה בעלת חשיבות מרכזית, בהעדרה של ראיה ישירה לתאונה. בענייננו, העדר כל התייחסות לנסיבות התאונה פועלת לרעת גרסת התובעת.