שפירו נ' פלדמן ואח'

פסק דין

התביעה שלפני היא תביעה אותה הגישה התובעת נגד הנתבעים לפיצוי בגין הפרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

טענות הצדדים

לטענת התובעת בכתבי הטענות ובעדות שלפני, כי נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, אך יום לפני מועד תחילת השכירות, הציבה הנתבעת לתובעת תנאים נוספים להסכם שלא היו ולא נבראו בהסכם (כתנאים אשר למים החמים; ביקורי אורחים במושכר וכיו"ב), משהתנגדה להם התובעת, הודיעה לה הנתבעת כי היא מבטלת את הסכם השכירות שנחתם ביניהם וכי אינה רוצה להשכיר את המושכר לתובעת.

לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בתנאי השכירות ולא שילמה את דמי השכירות במזומן כפי שהוסכם בהסכם וכן לא הביאה את שיק הביטחון כפי שהוסכם בהסכם, טרם תחילת השכירות.

משכך, פנתה הנתבעת אל התובעת בדרישה כי תשלם את דמי השכירות בטרם קבלת המפתח למושכר ומשהתובעת החלה בצעקות עליה "בגסות רוח, באלימות מילולית ובריונות והעליבה את הנתבעת בצורה גסה תוך שימוש בקללות וצעקות" (סעיף 4.4 לכתב ההגנה) ומשלא היתה מוכנה למסור את דמי השכירות ושיק הביטחון, החליטה הנתבעת על ביטולו של ההסכם בשל אי קיומו על ידי התובעת.

לטענת התובעת כתוצאה מביטול הסכם השכירות נגרמו לה נזקים בסך של 4,000 ₪ (תשלום דמי תיווך בסך 2,000 ש"ח והתרוצצויות ועגמת נפש ואבדן זמן עבודה בסך 2,000 ₪.

לטענת הנתבעים בגין ביטול ההסכם על ידי התובעת נגרמו להם נזקים בסך של 4,000 ₪ (דמי שכירות של חצי חודש 1,000 ₪, הוצאות בגין התייעצות משפטית ועגמת נפש בסך 3,000 ₪).

דיון והכרעה:

אין מחלוקת בין הצדדים כי נחתם הסכם שכירות.

אין מחלוקת גם כי הסכם השכירות בוטל.

השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים, היא האם ההסכם בוטל בעטיה של התובעת או בעטים של הנתבעים.

כל אחד מהצדדים העיד לפני; כן העיד המתווך שערך את הסכם השכירות; כן העיד חתנם של הנתבעים.

התרשמתי כי כל אחד מהצדדים בטוח בגרסתו ובצדקת דרכו.

מצאתי כי אפשרי שההסכם בוטל בעטיו של כל אחד מהצדדים.

גם התובעת היתה חפצה בהסכם השכירות שאם לא כן לא היה נחתם הסכם שכירות ולא היתה פונה למתווך על מנת שינסה לפייס בין הצדדים.

מנגד, גם הנתבעת חפצה בהסכם השכירות, שאם לא כן, לא היה נחתם הסכם שכירות ולא היתה מתעקשת על קבלת דמי השכירות, ודוק, המושכר הושכר לאחר מספר שבועות ובגין תקופה זו הפסידה הנתבעת דמי שכירות.

משכך, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, וכי לא ניתן להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעים ומשכך, אני דוחה את התביעה.

משדחיתי את התביעה, אני קובעת כי התובעת תשלם הוצאות הנתבעים בסך 500 ₪.

פיקדון שהופקד בגין שכר בטלת העד שהתייצב לדיון מטעם התובעת (המתווך), יועבר אליו על ידי מזכירות בימ"ש.