שפירא ואח' נ' אחמרנקו ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו מחמת נזקים נטענים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שאירעה ביום 19.6.10. התובעת הגישה תביעה קטנה כנגד הנתבע, בעתירה לפיצוי בסכום של 998 ₪. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בעתירה לפיצוי בסכום של 9,601 ₪.

סכומי התביעות מחולקים לנזקים ישירים - על פי הצעת מחיר וחשבונית מס שהוצאה בגין תיקון הנזק (תביעת התובעת) ועל פי דוח שמאי (תביעת הנתבע) ולנזקים עקיפים - כטרחה ועוגמת נפש.

לטענת התובעת, בעת הרלוונטית היא פנתה עם רכבה שמאלה בצומת מרומזר והחלה להסיט את רכבה לנתיב הימני כשהכביש הפך מחד-נתיבי לדו-נתיבי. לפתע וכטענת הנתבעת, הגיח רכב הנתבע מאחור כשהנתבע נהג בו במהירות, ניסה לעקוף את רכב התובעת מצד שמאל ופגע בו במוקד אחורי שמאלי כדי גרימת הנזק הנטען.

לטענת הנתבע, בעת הרלוונטית הוא הסיע את רכבו בנתיב השמאלי, בכביש דו-נתיבי שבו נתיב ימני שנועד לנסיעה לפנים בלבד ונתיב שמאלי שנועד לנסיעה לפנים ולשמאל. נטען כי התובעת נהגה את רכבה לפנים בנתיב הימני כשרכבו של הנתבע "קצת מאחורה". לפתע פנתה התובעת לעבר הנתיב השמאלי ללא איתות, עצרה את רכבה ופגעה ברכב הנתבע במוקד הימני הקדמי (ר' פרו' עמ' 5 שו'

5-9).

הצדדים והעדים מטעמם הדגימו במהלך הדיון כיצד אירעה התאונה באמצעות מכוניות צעצוע וכל צד הפנה לתמונות זירת התאונה.

התרשמתי כי מוקדי הנזקים שנגרמו לשני הרכבים מתיישבים עם גרסאות שני הצדדים שלא נסתרו בעיקרן. כידוע, במשפט אזרחי נדרשת הוכחה ברמה של מאזן הסתברויות. משעדות התובעת נתמכה בעדות חיצונית ואובייקטיבית של עד ראייה לתאונה, העדפתי את גרסתה על פני זו של הנתבע.

עד זה - מר צבי ג'נטטי, נהג את רכבו אחרי רכב הנתבע בעת הרלוונטית והוא מסר גרסה התואמת בעיקרה את גרסת התובעת ולא נסתר בחקירתו הנגדית וכדבריו: "אני ראיתי את האירוע כי נסעתי אחרי הנתבע...הרכב של התובעת נסע בכיכר, הרכב של הנתבע נסעה אחריה ואני אחריו. בפתאומיות הוא (הנתבע- א.י.) נזכר שהוא צריך לנסוע שמאלה ונתן גז וברגע זה שהאישה (התובעת- א.י.) רצתה לנסוע. יש שני מסלולים, ברגע שהיא רצתה לנסוע הוא נכנס בה במוקד אחורי שמאלי של הרכב. אני כבר ברחתי לצד השני. הרכב שלי מופיע בתמונות, אם לא הייתי צריך להיכנס בו" (ר' פרו' עמ' 2 שו' 3-7).

בחקירתו הנגדית הבהיר העד כי מסר לתובעת שהנתבע שיכור ושעליה להזמין משטרה. בכך הבחין העד משום שכדבריו: "הוא נסע בפראות כזו שהייתי בטוח שהוא שיכור" (ר' פרו' עמ' 2 שו' 19-20).

בחקירתו החוזרת הוסיף העד והבהיר כי לתובעת היה רק מסלול אחד בנסיעה והיא לא יכלה לפנות שמאלה משום שאין כניסה. הנתבע פגע ברכב התובעת "בהתחלה" ובמקום בו סימן העד איקס על תמונת זירת המקום שסומנה ת/1. לא נמצאה סתירה בגרסת העד גם בכל הנוגע למיקום התאונה בהשוואת גרסתו לזו של התובעת (ר' פרו' עמ' 3 שו' 2-6).

לא התרשמתי כי לעד זה היכרות עם התובעת או כי הוא ביקש לטפול אשם שווא על הנתבע מכל סיבה אחרת.

אמנם, הנתבע הציג עדות מטעם רעייתו – הגב' גימבצקי טטיאנה, ששהתה עימו ברכבו בזמן התאונה ומסרה גרסה התואמת את גרסתו. אולם, סברתי כי לעדה זו אינטרס מובהק בתוצאת המשפט, כך שלא מצאתי לנכון לבסס על סמך גרסתה ממצאים לשם העדפת גרסת הנתבע.

דחיתי את טענת הנתבע כפי שהועלתה בכתב ההגנה לפיה נדרשה התובעת לצרף לתביעתה חוות דעת שמאי. ניתן להסתפק בחשבונית המס, כפי שצורפה כנספח לתביעה ולא נמצא בה כל פגם.

תנאים מסייעים נוספים לגישתי נעוצים באדנים של היגיון שנמצאו בגרסת התובעת לפיה אם נגרמה התאונה כתוצאה מביצוע התובעת עבירות תנועה, היא לא הייתה מזמינה משטרה למקום. כמו כן, מגרסת הנתבע עולה טעם כלשהו לתובעת לחזור לאותו מקום ממנו באה, אך התובעת הבהירה העדר טעם שכזה. גם בעצם תשובת הגב' גימבצקי לפרוטוקול הדיון, לפיה אישרה כי הנתבע אמר לתובעת: "שאין לו ביטוח מקיף והוא דואג", יש כדי לשפוך אור נוסף על מהלך הדברים ובתימוכין בגרסת התובעת (ר' פרו' עמ' 4 שו' 15; שו' 19-20; עמ' 6 שו' 9-10).

בשולי הדברים אציין כי אמנם החשבונית מטעם התובעת, כמו גם הצעת המחיר שצורפו לכתב התביעה, מאוחרות לאירוע התאונה. אולם לא מצאתי בכך משום ניתוק הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין הנזק אליו הפנתה התובעת בתביעתה וזאת משום גרסתו של מר ג'ננטי.

מכל המקובץ, קיבלתי את עיקר תביעת התובעת ואני מחייב את הנתבע לשלם לה את הנזק הישיר שהוכח בסכום של 928 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. יתרת סכום התביעה – 70 ₪ בגין טרחת התובעת – לא הוכחה ולא בוארה.

בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום כולל של 100 ₪.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי - מחוז מרכז- בתוך 15 ימים.