שפיק נ' עלאם מרעי ואח'

פסק – דין

1.בזמן הרלוונטי היה התובע בעלים של רכב מסוג ניסן, והנתבע נהג במשאית אליה חוברה עגלה.

הנתבעת היא חברת ביטוח שביטחה את המשאית של הנתבע.

2.על פי הנטען בתביעה, ביום 24/9/08 נהג אביו של התובע ברכבו בכביש 66 מכיוון חיפה לצומת מגידו, לאחר שעבר את הצומת מדרך עוז בקטע כביש מפותל, הבחין במשאית גוררת עגלה אשר עצרה בכביש וחסמה את נתיב נסיעתו. הוא האט את מהירות נסיעתו ובלם בכדי לעצור, אולם בשל הימצאות חומר שומני שנשפך על הכביש מהמשאית או העגלה, רכבו החליק והתנגש בעגלה.

לאחר התאונה הודה הנתבע באשמתו לגרימת התאונה ובכך שהחומר השומני נשפך מהעגלה.

3.כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה, ניזוק רכב התובע בחלקו הקדמי.

שמאי מוסמך שבדק את הרכב העריך את נזקיו הישירים ב- 47,478.34 ₪.

בנוסף, קבע השמאי כי עקב התאונה נגרמה לרכב ירידת ערך מסחרי בשיעור של 10% המסתכמים ב- 9,504 ₪.

חוות דעת השמאי צורפה לתביעה.

4.לטענת התובע, הוא נאלץ למכור את הרכב במצבו הניזוק במחיר של 38,000 ₪, כך שבפועל נגרם לו הפסד של 57,040 ₪ (ההפרש בין ערך הרכב - 95,040 ₪ לבין מחיר הרכב הניזוק -38,000 ₪.

זיכרון דברים למכירת הרכב במצבו הניזוק צורף לתביעה.

5.התובע נזקק לשירותי גרר ושילם עבור גרירת רכבו סך של 462 ₪.

התובע נשא בשכ"ט שמאי בשיעור 2,500 ₪ - הוצגו חשבון וחשבונית שכ"ט השמאי וכן קבלה על הוצאות הגרירה.

בנוסף דורש התובע בתביעתו פיצוי עבור טרחה, טרדה, התרוצצות ועוגמת ומפח נפש המוערכים על ידו ב- 1,500 ₪.

6.הנתבעים טוענים בכתב-הגנתם כי רכב התובע לא שמר מרחק ופגע ברכב הנתבע בחלקו האחורי, בזמן שהרכב היה בעצירה מוחלטת, לאחר שאכן נפלו ממנו שקים (מהמטען) ונהגו היה מחוץ לרכב על מנת לחזק את קשירת המטען.

הנתבע מכחיש שמרכבו נשפך חומר שומני כלשהו, וטוען שלאחר שעצר הציב משולש אזהרה, שהתובע כנראה לא הבחין בו כי הגיח במהירות ויצא לעקיפה.

7.בדיון עצמו העידו התובע ואביו שנהג ברכבו בעת התאונה מחד, והנתבע מאידך.

כמו כן העיד שוטר שהגיע למקום סמוך לאחר התאונה.

אין מחלוקת על כך שמטען נפל מרכב הנתבע ושהוא עצר כשהוא חוסם חלק מנתיב הנסיעה (לטעמו – ברוחב של גלגל, לטענת התובע – חלק רחב יותר).

המחלוקת היא האם רכב התובע החליק על חומר שנשפך ממטען הנתבע, או שמא לא היו הדברים מעולם, כטענת הנתבעים, ולכל היותר, אם היו כתמי שמן על הכביש, הם תוצאה של התאונה והנזק לרכב התובע, ולא הגורם לה.