שפיגל נ' ברמי

פסק דין

1.ערעור על החלטתו מיום 16.2.13, של כב' רשם ההוצל"פ אשר אוהד בתיק הוצל"פ 01-21286-12-3, שדחה בקשתו של המערער בטענת "פרעתי".

מעיון בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון של הצדדים עולה, כפי שציין הרשם בהחלטתו, כי הדיון התמקד בשאלה האם נפתח תיק ההוצל"פ כדין, יותר מאשר בשאלה האם נפרע החוב, בדרך של קיזוז כפי שטוען המערער.

2.לא התקיים דיון, ובצדק, שכן לא בסמכותו של רשם ההוצל"פ לקבוע בעניין המחאת הזכות בין עורך דינו של המערער למערער שכן לצורך טענת פרעתי בהוצל"פ, בדרך של קיזוז צריך הקיזוז להיות מוכח, בהבדל מזכות קיזוז נטענת שבסמכות ביהמ"ש.

3.בשאלה האם ההלוואה שטוען המערער לעורך דינו אמיתית או פיקטיבית, והאם המחאת הזכות כשרה ותקפה צריך לדון ביהמ"ש ולאשר ורק לאחר מכן ניתן להביא את הקיזוז במסגרת טענת פרעתי.

המערער לא פעל בדרך זו ומביא את טענת הקיזוז לפתחו של רשם ההוצל"פ, שלא בסמכותו לדון בטענה.

בעניין זה וכפי שציין הרשם בהחלטתו אין זה משנה האם הזוכה הוא ליכט או עו"ד ברמי.

4.באשר לכשרות פתיחת תיק ההוצל"פ מקובלת עלי החלטתו ונימוקיו של הרשם ולא אחזור עליהם כאן.

יחד עם זאת על עו"ד ברמי היה להודיע בעת פתיחת תיק ההוצל"פ כי ליכט אשר המחה לו את זכויותיו מול המערער, מצוי בהליכי פשיטת רגל, בין אם המחאת הזכות נחתמה לפני מתן צו כינוס נכסים ובין אם לאחריו.

לא מצאתי התייחסות לשאלה מדוע לא הגיש המערער בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ מיד לאחר שנפתח אלא המתין, וכרך הטענה במסגרת בקשה בטענת פרעתי, שלכאורה אין קשר בין הדברים.

5.לו הייתה רשמת ההוצל"פ מודעת להמחאת הזכות ממי שמצוי בהליכי פשיטת רגל, גם אם ההמחאה נתנה לפני תחילת הליכי פש"ר (עניין שלא יכול להיות מוכרע במסגרת הליכי הוצל"פ) הייתה מפנה לתיק פשיטת הרגל לקבלת אישור לפתיחת תיק ההוצל"פ ולניהול הליכי גביה, שמא יש בכך משום העדפת נושה או פגיעה בנושים האחרים. מכל מקום ביהמ"ש של פשיטת הרגל אמור לדעת ועל עו"ד ברמי היה ליידע.

המחדל תוקן בהחלטת הרשם נשוא הערעור שכן נתן הוראות מפורשות לעיכוב העברת כספים וליידוע כונס הנכסים הרשמי וביהמ"ש של הפש"ר, וכן את הנאמן בפשיטת הרגל וחזקה שהסוגיה תתברר שם ויקבע האם הכספים צריכים להיות מועברים לעו"ד ברמי או לתיק הפש"ר, ועו"ד ברמי כמובן יוכל להגיש הוכחת חוב.

6.לאור כל האמור לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של הרשם.

הערעור נדחה.

באשר להוצאות הערעור, כפי שהרשם, אף אני סבור, שבנסיבות אין מקום לפסיקת הוצאות.

הפיקדון שהפקיד המערער בתיק ביהמ"ש, המזכירות תחזיר הפיקדון ופירותיו לב"כ המערער.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: