שער דאובר ואח' נ' מרכז רפואי אסף הרופא ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת התובעת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מחמת חסרון כיס ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית-משפט.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הנתבעת וצד ג', אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

3.ככלל, שומה על בעל דין לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו להוכחת טענותיו בעניין שברפואה.

עם זאת, תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מאפשרת לבית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית וכלשונה:

רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ואילו תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת סמכותו של בית-משפט למנות מומחה מטעמו:

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט).

שילוב של תקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר לבית-משפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי יצחק ((פורסם במאגרים) 23.3.1997).

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון ואחר נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל ואח' ((פורסם במאגרים), 8.5.2012) נקבע:

בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה ראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו.

כבר נפסק, כי במקרים מיוחדים בהם חסרון כיס של התובע הוא המונע ממנו להגיש חוות דעת רפואית יכול הדבר להוות טעם מיוחד (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ ואח' נ' מחמוד זובידאת (פורסם במאגרים, 21.03.2011) וכן רע"א 4928/11 יאיר תותיה ואח' נ' חיר מובדא ואחר ((פורסם במאגרים, 28.12.2011)).

בת.א. (ת"א) 3056-04-12 תאאר עלי נ' גלמט למסחר בע"מ (פורסם במאגרים, 14.11.2012) נקבע:

בית המשפט רשאי להיענות לבקשת בעל דין לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו" (תקנה 127 לתקנות), אולם הוא לא ימהר לעשות כן, ונפסק שיש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד – ראייה אחרת לקיומה של נכות רפואית; השני – חסרון כיס של התובע; ... מטרתם של התנאים המצטברים שפורטו הינה לוודא, שאכן קיימת לתובע עילת תביעה מחד גיסא, ומאידך גיסא להבטיח את זכותו החוקתית לנהל את תביעתו, על אף חסרון כיסו.

(ההדגשות אינן במקור – א.ל.ע)

מכל מקום, על תובע המבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית מוטל נטל כבד להראות כי אין באפשרותו להגיש חוות דעת מטעמו, כאשר טענותיו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות ( ראו עניין מרכז רפואי רבין הנ"ל).

4.בענייננו, אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה כדבעי טענתה לחיסרון כיס.

תצהיר התובעת אשר הוגש בתמיכה לבקשה הינו לאקוני, אינו מפורט דיו ואין בו ובמסמכים שצורפו כדי להוות תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענת התובעת לעניין מצבה הכלכלי.

כל שנטען בתצהיר הוא כי התובעת הינה אלמנה, מתגוררת בגפה, מתקיימת מקצבת המוסד לביטוח לאומי על סך של 3,320 ₪ ונושאת בתשלום הוצאות רבות.

התובעת לא המציאה מסמכים מהבנק ביחס לחסכונותיה ואף לא מסרה פרטים אודות רכוש המצוי בידה.