שעור הפיצוי בגין תאונת דרכים

1. התובע, יליד שנת 1972, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.1.92, בעת שירותו הצבאי.
הנתבעת מכירה בחבותה לפצותו בגין נזקי התאונה, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנושא
שיעור הפיצוי הראוי.

2. לגירסת התובע, בעקבות התאונה הוא סובל עד היום מכאבים עזים ברגלו. יש לו מגבלה
בריצה, בקפיצה, וכושר הליכתו מוגבל.

התובע נבדק על-ידי ד"ר שאול לוין, שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. בפני ד"ר
לוין התלונן התובע על כאבים בברך השמאלית לאחר מאמץ, ציין כי הוא לא מסוגל להלך
ולרוץ למרחקים, וכי הוא חש הגבלה בתנועות הברך וסובל משינוי מזג האויר. את ממצאי
הבדיקה תיאר ד"ר לוין כדלקמן: התובע מהלך הליכה תקינה, אינו יציב בעמידה על רגל
שמאלית, אין הגבלה בתנועות הברך ואין חריקות בזמן תנועה, יש אי יציבות קדמית אחורית
ויש רגישות ללחץ בשטח קדמי של הברך, מתחת לפיקה. ד"ר לוין סיכם כי התובע נשאר עם אי
יציבות קדמית/אחורית בברך. ד"ר לוין קבע נכויות כדלקמן: לתקופה מיום 13.11.92 ועד
100 - %12.1.93. לתקופה מיום 13.1.93 ועד 50 - %12.2.93 ומיום 13.2.93 ואילך נכות