שני נ' מלכה ואח' - פסקדין

החלטה

לפני מונחת התנגדות לביצוע שטר שהגישו שני מבקשים (החייבים 3 ו- 4), שהם הורי החייב 2 כנגד המשיבה שהינה גרושתו של החייב 2.

אין מחלוקת כי המבקשים חתמו כערבים ל- 25 שיקים בסך של 5,000 ₪ כל אחד, אשר ניתנו ע"י החברה של החייב 2 לצורך תשלום כתובתה של המשיבה.

ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המבקשים במהלך הדיון ובאי הכוח סיכמו את טענותיהם בעל פה.

להלן יובאו עיקרי הבקשה הרלבנטיים, כפי שנוסחו בבקשה:

1.המבקשים טוענים כי הם ערבים יחידים וערבים מוגנים כהגדרתם בהתאם לסעיף 19 לחוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") ולכן לא ניתן לפנות אליהם ולפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגדם ללא מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי תחילה, וטרם קבלת אישור ראש ההוצל"פ לכך.

2.בשלב הסיכומים במהלך הדיון בבית המשפט הועלו טענות חדשות, כגון:

א.היות וההסכם, שקיבל תוקף של פסק-דין, נחתם מול החייב 2 למשיבה, למעשה החייב 2 הוא החייב העיקרי ולא החברה שחתומה על השיקים כ"עושת השטר".

ב.השיקים היו אמורים להיות של החייב 2 ולא של החברה החייבת 1, שהיא חברה חדלת פרעון. הדבר נעשה בניגוד להסכם שבין הצדדים.

ג.בעקבות כך חל שינוי בחיוב הנערב, בהתאם לסעיף 5 לחוק הערבות, אשר הגדיל את סיכון הערבים, כיוון שהחברה חדלת פרעון. לכן, עומדת לערבים הזכות לדרוש את ביטול הערבות כולה.

ד.החובה ליידע את הערבים בדבר מצב החברה וכי היה על החייב 2 לתת שיקים שלו, חלה גם על החייב 2 וגם על המשיבה.

להלן יובאו עיקרי טענות המשיבה כפי שעלו בשלב הסיכומים:

1.ראשית, ב"כ המשיבה התנגד בכל תוקף לטענות החדשות שהועלו בשלב הסיכומים ולא הועלו בבקשה, בבחינת הרחבת חזית.

2.שנית, לגופם של דברים. טען שמלשונו של ההסכם בבית הדין הרבני, אין כל זכר לעובדה הנטענת כי השיקים היו צריכים להינתן על ידי החייב 2 עצמו וניתן היה לשלם בכל שיק שהוא.

3.במקרה דנן לא חלה ההגנה של סעיף 19 לחוק הערבות והמבקשים אינם באים בגדר המונח "ערב יחיד" או "ערב מוגן", שכן המשיבה איננה עוסקת במתן הלוואות.

בעניין זה הופנה בית המשפט לבר"ע (ת"א) 2403/02 גלנט דן דניאל נ' ספירטוס סחר 1992 בע"מ.

דיון בבקשה:

אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשים ערבים לחייב 2, בעקבות העובדה כי החייב 2 היה צריך לשלם למשיבה את דמי כתובתה בהתאם לפסק הדין לגירושין של בית הדין הרבני.

לפיכך, המשיבה כנושה, אינה עונה על הגדרת "נושה" כפי שמופיעה בסעיף 19, סעיף ההגדרות לחוק הערבות כדלהלן:

"מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי".