שני טפסי הסכמי גירושין ובהם סכומים שונים למזונות

בני הזוג התגרשו לפני כשמונה חודשים [טו' בסיון התשס"ה (22/06/05)] ע"י גט שליחות ששלח הבעל מארצות הברית.

ביה"ד אישר את הסכם הגירושין שבין הצדדים בתאריך כ' בסיון התשס"ה.

התיק נפתח ע"י האשה בו היא כתבה "גירושין מחמת עגינות", יותר לא הרחיבה.

בדיון הראשון טענה שהבעל נסע לחו"ל בגלל בעיות כלכליות והוא עזב אותה.

בתיק בית הדין הוכנסו שני הסכמים שהם דומים זה לזה, אלא שהם שונים בסכומים שעל הבעל לשלם למזונות הקטינים, על שני ההסכמים חתום הבעל בראשי תיבות, האשה אינה חתומה כלל.

בהסכם החתום ע"י נוטריון בקונסול ישראל במיאמי בתאריך 14/12/2004, ויש לציין כי כל ההסכם כולו אושר כמקשה אחת, הסכם זה הוא בעל ששה עמודים ובו נכתב כי האב ישלם לכל אחד מארבעת מילדיו סך 1,200 ש"ח (סה"כ 4,800 ש"ח).

ההסכם השני אף הוא בעל 6 עמודים נשלח לביה"ד בפקס' בתאריך 18/05/05, בעמ' 6 להסכם יש חתימת ביה"ד שסידר את הגט בארה"ב שם נכתב כי למזונות הבן א' (יליד 91) 1,200 ש"ח לבן ב' (יליד 93) 1,200 ש"ח ואילו לבן ג והבת ד' (99,96) 3,000 ש"ח כל אחד.

יש לציין כי הרב לרפילד שסידר את הגט בארה"ב החתים את הבעל על שלשה העתקים שרק אחד מהם נמצא בתיק.

עוד נציין כי הרב לרפילד מארה"ב שסידר שם את הגט, ביקש מביה"ד שימליץ לפני הנהלת בתיה"ד שידאגו לו לתשלום בעבור הגט, מאחר והבעל סירב לשלם אפילו פרוטה.

בית הדין אכן המליץ לפטור מאגרה, בגלל שבגט זה אכן היה חשש עגינות.

לבית הדין לא הודע שיש שתי גירסאות, וביה"ד פסק בעת שאישר את הסכם: "לאחר חתימת הבעל בפני כב' ביה"ד במיאמי וגם בפני קונסול ישראל במיאמי אנו מאשרים... ההסכם הובא לביה"ד ע"י האשה.

לתיק הוגשה בקשה מטעם האשה בו היא מבקשת שביה"ד יאשר את ההסכם האחרון, בקשה זו הוגשה רק בתאריך 07/09/2005, היא לא יידעה את ביה"ד קודם לכך בעת שהגישה שני מסמכים מנוגדים.

בדיון טענה האשה כי היא לא היתה מסכימה להתגרש אם האב היה מתחייב רק ל-4,800 ש"ח. [ראה פרוטוקול מתאריך י' בכסלו ס"ו עמ' 2 מול שורה 43].

ברור שאין זו אמת, האשה פנתה לביה"ד להתגרש בגלל טענת עגינות ובגלל שהבעל עזב.

ב"כ הבעל טענה כי נעשה מעשה רמאות ע"י האשה אשר הגישה לבעל לחתום על הסכם והעתקו, הבעל לא שם לב כי ההסכם השני שונה, כיון שהוא הכיל גם 6 עמודים באותה צורה כולו דומה לראשון פרט לסכומים.

יש עוד הסכם שהוצג ביום הדיון אלא שהסכם זה הוא בלא חתימה עם סכום גבוה יותר, אולם כיון שאין עליו כל חתימה אין ביה"ד מתייחס אליו.

ובכן לפנינו שתי גירסאות, גירסת הנתבעת שהסכום הגבוה הוא המחייב וגירסת התובע שהסכום הנמוך הוא מחייב.

א) מספק אילו לא היה לנו כל הוכחה לצד זה יותר מאשר לצד זה, ודאי הכלל היה "המוציא מחברו עליו הראיה", והסכום הנמוך הוא המחייב.

ב) אולם אין ספק שהיתה הטעיה שניסו להטעות  את ביה"ד, הרי ביה"ד אישר את ההסכם וכתב באישורו כפי מה שאושר ע"י הקונסול וכפי מה שאושר ע"י הרב בארה"ב שהוא סידר את הגט, ולא הודע לביה"ד שיש הבדל בין שתי הגירסאות, הרי אחת משתים: או שהרב בארה"ב חתם גם על העתק התואם את ההסכם שאושר ע"י הקונסול, שהוא הסכום הנמוך, והרי, כאמור, נתבקש לאשר שלשה העתקים, או שחתם, כאמור, רק על הדף האחרון והוטעה כפי שהוטעה הבעל, או שהדף הרלוונטי הוחלף, הרי אין חתימה של הרב על הדף שיש בו שינוי.