שמש נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל חשד לנהיגה במהירות העולה כדי 134 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

השוטר ביצע את בדיקות תקינות מכשיר המדידה לפני ואחרי המשמרת, ציין כי הקפיד על אמינות ההפעלה בהתאם לדרישות המצוינות בדו"ח ומדד המהירות המופרזת שהנה כאמור מעל.

טענת ב"כ המבקש שמרחק המדידה הינו גבולי אינה יכולה לעמוד, שכן מדובר במרחק של 288.6 והמדידה מותרת בנסיבות הדו"ח עד מרחק של 300 מטר.

טענת ב"כ המבקש לעניין אי ציון תנועה מתקרבת או מתרחקת, אינה מדויקת שכן אכן הדבר אינו מצוין בסעיף 2, אולם מנסיבות המקרה עולה כי השוטר מדד תנועה מתקרבת (לאור כיווני התנועה והמרחק) ובכך ריפא הפגם.

אציין כי טענת ב"כ המבקש ולפיה יש פגם באופן הפעלת המכשיר וזאת בהעדר כיול כנדרש, הינה סוגיה המצויה במחלוקת בין בתי המשפט, אין תמימות דעים לגבי הלכה מנחה בנושא, וטרם ניתנה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בנושא.

טענות ב"כ המבקש בעניין הכיול וכן טענותיה האחרות לעניין חומר הראיות, הינם טענות אשר מן הראוי שיתבררו לגופו של עניין, היה וימצא הנאשם לראוי לכפור באשמתו לאחר הקראה.

בשלב זה, הנני קובע ללא היסוס שקיימות ראיות לכאורה.

לעניין המסוכנות, אין ספק שעבירת מהירות מופרזת, הינה עבירה מסוכנת, ואין לי אלא להפנות לעניין זה לפסיקה ענפה של ביהמ"ש המחוזי והעליון.

אולם מעבר לכך, מדובר בנהג משנת 1988 לחובתו 37 הרשעות קודמות, חלקן הגדול חמורות ביותר ומסכנות חיים, מהן 6 עבירות מהירות שבהן נשפט 4 פעמים בבית משפט, ולחובתו פסילה על תנאי, עוד אציין כי עבירת המהירות האחרונה של המבקש נעברה 21.12.10 והנה עוד לא יבשה הדיו מדו"ח זה וכבר עבר המבקש עברת מהירות נוספת, (לכאורה) שבינה נפסל מנהלית.

אשר על כן בית המשפט קובע כי מדובר בנהג מסוכן ביותר.

האזנתי בכובד ראש לנסיבותיו האישיות, ואולם לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו, אציין כי מסקנתי זו לא השתנתה גם מששקלתי את העובדה כי לנאשם נסיבות אישיות קשות ביותר הקשורות למחלתה של אשתו, נסיבות שאין המקום לפרטן מטעמי צנעת הפרט.

ביהמ"ש מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים, ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה קצובה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אילו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.