פסק דין
1.בפני תביעה כספית בסכום של 7,000 ₪ כנגד הנתבע, שהינו רופא מומחה בתחום כירורגיה אורתופדית. לטענת התובע, ביקש מהנתבע חוות דעת רפואית בגין הליכים שניהל נגד ביטוח לאומי ונגד חברת סולמות, עקב תאונה במהלכה נפל מסולם.
לטענת התובע, שילם בגין חוות דעת כללית סכום של 4,640 ₪ ולאחר שביקש חוות דעת ביחס למצב גבו בלבד, נתבקש לשלם 1,200 ₪ נוספים.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.3.13, הבהיר התובע כי תביעתו מתייחסת לכך שחוות הדעת שנתן הנתבע לא הואילה לו בתביעה לפיצויים שהגיש וכי למרות אחוזי הנכות שנקבעו בה, קבע מומחה רפואי שמונה מטעם בית משפט, כי לא נותרה לתובע נכות ותביעתו נדחתה.
2.הנתבע תאר בכתב הגנתו ובעדותו את השתלשלות פניות התובע אליו לצורך קבלת חוות דעת וכן לצורך קבלת מכתב הערכת מצב.
הנתבע הבהיר כי לבקשת התובע נתן לו הן מכתב הערכת מצב לגבי מצבו הרפואי והן חוות דעת לצורך הגשה לבית משפט ביחס לפגיעה בתאונה בשנת 2004. הנתבע הבהיר כי למרות תאונות נוספות, וכן למרות שינויים ניווניים שקיימים אצל התובע, הרי מאחר שראה דחיסות בחוליות, קבע לתובע, בחוות דעתו, אחוזי נכות בגין התאונה.
דיון:
3.כבר בראשית הדברים אציין כי בסיום הדיון ולאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, הבהרתי לתובע כי בנסיבות העניין, מן הראוי שישקול האם הוא עומד על תביעתו. משהתובע עמד על טענותיו, אין מנוס ממתן פסק דין.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפניי, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. אין די בעובדה שמומחה בית משפט הגיע למסקנה רפואית שונה מזו שהגיע הנתבע, אשר נתן לתובע חוות דעת מטעמו, כדי להקים עילת תביעה כנגד הנתבע.
אמנם, מומחה בית משפט התרשם כי מדובר בתחלואה כרונית שתחילתה כבר משנת 1981 והשזורה אירועים חבלתיים חוזרים בגב ולא בנכות כתוצאה מהתאונה. יחד עם זאת, המדובר בשתי קביעות מקצועיות שבמומחיות ואין ביכולת בית משפט זה לקבוע כי הנתבע התרשל במתן חוות דעתו המקצועית על פיה, כן נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.
אמנם ייתכן כי בדיון בתביעה לפיצויים העדיף בית המשפט שם את קביעת המומחה מטעמו, אולם כאמור, אין די בכך כדי להצביע על עילה ברשלנות בגין קביעתו המקצועית השונה של הנתבע.
עוד אציין כי ע"פ החלטת בית משפט שהגיש התובע ,ניתנה לצדדים אפשרות להודיע על עמדתם באשר להמשך ההליכים בתיק. ככל שהתובע חלק על קביעת מומחה בית משפט, יכול היה להזמינו לחקירה ולנסות לסתור את חוות דעתו. לא מצאתי כי התובע עשה כן.
אם וככל שהתובע סבור כי נגרמה לו נכות כתוצאה מהתאונה ולמרות זאת לא התקבלה תביעתו, הרי טרונייתו אינה צריכה להיות מופנית כנגד הנתבע ,אלא היה עליו לנסות לסתור את קביעת מומחה בית משפט וככל שטענותיו לא היו מתקבלות, לבחון האם קיימת עילה להגשת ערעור על דחיית תביעתו.
לא מקרה חריג הוא שתובעים בגין נזקי גוף מגישים חוות דעת רפואית מטעמם, ואילו מומחה מטעם בית משפט מגיע למסקנה שונה. האם בכל מקרה כזה, ניתן יהיה לקבל טענה לרשלנות ואחריות המומחה מטעם התובע, אשר נתן לבקשת התובע ,חוות דעת מטעמו?!
4.גם הטענה לעניין גובה התשלום אינה מקימה לתובע עילת תביעה.
ראשית, המדובר בפנייה של התובע למומחה מטעמו והסכמה לתשלום הסכום הנדרש לצורך מתן חוות הדעת. סבורתני כי יש חוסר תום לב בהתנהלות על פיה הפונה לקבלת חוות דעת מסכים לגובה התשלום, מקבל את חוות הדעת ורק לאחר מכן, טוען כי המחיר היה גבוה מידי.
למעלה מן הצורך אציין, כי בנסיבות בהן לאור תשלום קודם לצורך קבלת הערכת מצב, נדרש רק סכום נוסף של 1,200 ₪ לצורך עריכת חוות דעת לבית משפט, כשסך כל התשלום בגין שני המסמכים עמד על סכום הנמוך מ-6,000 ₪, אין המדובר בסכום מופרז או מוגזם.
לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסכום של 600 ₪.
רשות ערעור לבית משפט מחוזי בנצרת תוך 15 יום.
ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.