שממה נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.3.13 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי (להלן: "הוועדה").

2.הוועדה מושא הערעור דנן התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 19759-04-12 מיום 16.10.12 (להלן: "פסק הדין") בו נקבע:

"7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי מן הראוי שהוועדה תתמודד עם קביעות המומחה מטעם המערער בכל הנוגע להשוואה לקרע בגיד השרוול המסתובב, וכן למשמעות בדיקת ה- M.R.I.

לאור האמור, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שיש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס למסקנות ד"ר אלקרנאוי בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בברך. על הוועדה להתייחס לאמור בסעיף 7 לעיל התייחסות עניינית ומנומקת.

המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הועודה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה".

3.עיקר טענות המערער-

א.הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין ולא נימקה כראוי את החלטתה שלא לקבל את חוות הדעת של ד"ר אלקרינאוי תוך העלאת טענות חדשות.

ב.טעתה הוועדה עת הסתמכה על בדיקת מיפוי עצמות שנערכה היות ולא ניתן לראות בבדיקה זו ממצאים שנצפים בבדיקת M.R.I והוועדה לא התייחסה ליכולת הדיוק השונה של הבדיקות השונות.

ג.טעתה הוועדה משקבעה כי הקרע נגרם על רקע ניווני בהסתמך על בדיקת מיפוי העצמות משנת 2003 ולא התייחסה לאפשרות של חבלה שהתפתחה.

ד.בנסיבות אלה, מבקש המערער להעביר את עניינו לדיון לפני ועדה בהרכב אחר.

4.עיקר טענות המשיב-

הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מיום 16.10.12. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר אלקרינאוי וציינה כי היא חולקת על דעתו בנוגע להנחה שאילו היה מבצע בדיקת M.R.I הייתה קיימת סבירות גבוהה להימצאות קרע במיניסקוס. הוועדה הסבירה כי אילו היה קיים קרע במיניסקוס הוא היה מודגם בבדיקת מיפוי העצמות שבוצעה סמוך לתאונה ב- 24.9.03.

משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, פירטה ונימקה את החלטתה, לא עולה טעות משפטית בעבודתה ועל כן, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

6.החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7.בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע ל"ד 213) .

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

8.משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע (ארצי) נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

9.הוועדה שמעה את המערער וב"כ ורשמה את תלונותיו: