שמיר נ' חגג - פסקדין

פסק דין

1.מונחת בפני תביעה כספית, על סך של 30,646 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעת בתשלום חיובים בגין הפרת הסכם השכירות.

2.בין הצדדים נחתם הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לפיו שכרה הנתבעת מהתובע דירה המצויה ברח' לוטם 3 ברמת פולג (להלן: "הדירה").

הוראות ההסכם הרלבנטיות להכרעה במחלוקת בפני הינם כדלקמן: תקופת השכירות נקבעה ל – 12 חודשים, מיום 1/2/09 ועד ליום 31/1/10, וכן נקבעה תקופת אופציה והוראות לאופן מימושה. דמי השכירות הועמדו בהסכם על סך של 4,200 ₪, בתשלום חודשי באמצעות המחאות אשר ימסרו כולן למשכיר במועד מסירת הדירה. כבטוחה לקיום התחייבויות השוכרת בהתאם להסכם הוסכם על הפקדת פיקדון בסך של 10,000 ₪.

לעניין התשלומים השוטפים החלים על הדירה, ובכלל זה מים, חשמל, טלפון, גז וועד בית וארנונה, נקבע כי יחולו על השוכר וכי הוא יישא בהם מיד עם גמילת חיובו (סעיף 6א' וסעיף 7א' להסכם). נקבע כי השוכר מתחייב להחזיר למשכיר כל סכום שהוציא ושהחובה לשלמו חלה על השוכר. כמו כן, נמסרו שלוש המחאות פתוחות להבטחת התשלומים השוטפים לרשויות השונות.

לעניין סיום השכירות נקבע כי כל אחד מהצדדים יהא רשאי להביא ההסכם לכלל סיום ובלבד שימסור הודעה מוקדמת מראש ובכתב לצד השני 90 יום מראש (סעיף 9 ב' להסכם).

3.אין מחלוקת כי תקופת השכירות הוארכה בהסכמת שני הצדדים, אם כי הצדדים חלוקים הן באשר למועד בו ניתנה ההודעה על סיום ההסכם והן באשר למועד בו פונתה הדירה.

אין אף מחלוקת כי בסמוך לאחר תחילת תקופת השכירות לא שימשו השיקים שמסרה הנתבעת לצורך תשלום דמי השכירות אלא שהתשלום בוצע במזומן. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים, כפי שיפורט להלן, באשר לנסיבות שהובילו לכך, בשאלה מתי הושבו השיקים לידי הנתבעת ובסכומים ששולמו לתובע מידי חודש בחודשו במזומן. אין אף מחלוקת כי הפיקדון בסך של 10,000 ₪ שימש, בהסכמת הצדדים, כדמי שכירות בעבור תקופה של חודשיים וחצי בסיום תקופת השכירות בהתאם להסכם ובטרם החלה תקופת ההארכה.

4.לטענת התובע הנתבעת הפרה חיוביה בהתאם להסכם ולהסכמות הצדדים המאוחרות. לגרסתו, לאחר שתקופת השכירות על פי ההסכם הסתיימה ביום 31.1.10, ניתנה בעל פה הארכה עד ליום 31.6.10, וזאת לבקשת הנתבעת ובהסכמתו. מאחר והתובע התעתד באותה תקופה למכור את הדירה תקופת ההארכה ניתנה בתנאי כי הנתבעת תפנה את הדירה בתוך 3 חודשים מיום שתינתן לה התראה על כך. לטענתו, על אף שניתנה לנתבעת התראה לפנות את הדירה כבר בחודש מרץ 2010, לא עשתה כן הנתבעת ולמעשה, נטשה את הדירה, ללא כל הודעה מוקדמת, בסוף חודש אוקטובר 2010 מבלי שילמה את דמי השכירות לחודש זה ומבלי שהשיבה את מפתחות הדירה לתובע.

משכך, עותר התובע לחייב הנתבעת בתשלום דמי השכירות בעבור חודש אוקטובר 2010 בסך של 4,200 ש"ח, בתשלום בגין פריצת הדלת בסך של 500 ₪ ובפיצוי הקבוע בהסכם בגין אי פינוי במועד בסך של 22,680 ש"ח.

עוד עותר התובע בכתב התביעה לחייב הנתבעת בתשלום החובות שהותירה לרשויות השונות בגין תשלומים שוטפים, אשר חלו על הנתבעת בהתאם להסכם, ואשר התובע נאלץ, בעת מכירת דירתו וטרם העברת החזקה לקונים, לשאת בתשלום חובות אלו אשר נוצרו בתקופה בה התגוררה הנתבעת בדירה, ובין היתר חובות בגין תשלומי ארנונה, חשמל, מים גז וועד הבית, בסך כולל של 23,058 ₪.

יצוין כבר עתה כי סכום רכיבי התביעה אשר פורטו בגוף התביעה עולים על סכום התביעה כפי שצוין בכותרת כתב התביעה ואשר בעדו שולמה האגרה. משבחר התובע שלא לתקן את כתב תביעתו הרי שסכום התביעה עומד על הסך של 30,646 ₪ בלבד וזאת גם באם תתקבל התביעה במלואה.

5.מנגד, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה על כל רכיביה. הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי הוארכה תקופת השכירות וכי הוסכם כי תפנה את הדירה שלושה חודשים לאחר מתן הודעה על כך. לטענתה, הודעה נמסרה לה רק בסוף חודש יוני 2010 והיא פינתה את הדירה ביום 1.1.10. לא ניתנה לה כל הודעה קודם לכן, ממילא באותו המועד טרם נמכרה דירת התובע ואף לא נגרם לתובע כל נזק לאור מועד מסירת החזקה לקונים בהתאם להסכם המכר. הנתבעת מכחישה כי נטשה את הדירה. לטענתה, נפגשה עם התובע והחזירה לו המפתחות ובאותו המעמד הוא השיב לה את שלושת השיקים שנותרו בידו כביטחון לתשלום התשלומים השוטפים לרשויות.

הנתבעת דוחה מכל וכל טענת התובע לפיה הותירה חובות לרשויות בגין התשלומים השוטפים. לטענתה, תקופה קצרה לאחר תחילת תקופת השכירות הראשונה ביקש ממנה התובע לשלם לו במזומן את דמי השכירות וכן סך נוסף של 1,000 ₪ בעבור כל התשלומים הנלווים בגין ההוצאות השוטפות ובכלל זה ועד בית, ארנונה, חשמל, מים וגז. לטענתה, התובע אמר לי כי בשל חובותיו בהוצאה לפועל והסדרי התשלומים מול הרשויות הוא אינו יכול להעביר על שמה את החשבונות. לפיכך, טוענת כי מידי חודש שילמה לתובע סך של 5,200 ₪ ומנגד החזיר לה התובע השיק שניתן לאותו החודש. התובע שלשל הכסף ששולם לו במזומן לכיסו תחת לשלמו לרשויות ובכך יצר חובות אשר כיום, בחוסר תום לב, דורש ממנה את תשלומם.

6.מטעם התובע הצהיר התובע בעצמו וכן צורפו שני תצהירי עדים, מר בועז הראל, שוכר לשעבר אצל התובע, ומתווכת נדל"ן. המתווכת לא התייצבה להיחקר על תצהירה ומשכך, הוצא תצהירה מהתיק. כבר בתחילת עדותו של מר הראל התברר כי על אף שנתן התצהיר בתמיכה בתביעת התובע הרי שכלל אינו יודע על מה התביעה. משכך, לא נמשכה חקירתו ע"י ב"כ הנתבעת שכן אין כל ערך לתצהיר שהוגש מטעמו.

התובע והנתבעת נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

7.לאחר בחינת הראיות, העדויות וטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, בכל הנוגע לחיוב הנתבעת בתשלום ההוצאות השוטפות לדירה אשר לא שולמו על ידה בתקופה בה התגוררה בדירה, ולדחותה בכל הנוגע לטענה כי הדירה לא פונתה במועד שהוסכם.

8.במחלוקת בין הצדדים ביחס לתשלומי ההוצאות השוטפות, אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. להלן טעמיי.