שמחון נ' יעקב ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 560 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו למראת רכבו של התובע בתאונת דרכים.

גרסת התובע

בכתב התביעה, טען התובע שביום 23.07.09, בשעה שנהג ברכבו ברח' יעקב המורה בירושלים, הגיח מהכיוון הנגדי רכב, נהוג על ידי דניאל ביטון (להלן: "מר ביטון"), כאשר הוא מבצע עקיפה של משאית אשר חסמה את נתיבו, ופגע במראת הרכב השמאלית (להלן: "התאונה").

התובע טען שמר ביטון המשיך בנסיעה, ורק לאחר שפנה אליו והתעמת עימו, נאות נתבע 2 למסור לו כרטיס ביקור. עוד גרס, שנתבע 2 הפנה את התובע למוסך לתיקון המראה. לטענת התובע, עובד המוסך ניסה להרכיב את מראת רכבו השבורה, אך משנוכח שחסרים חלקים מהמראה, טען שאין מנוס מרכישת מראה חדשה בסכום של 700 ₪. נתבע 2 טען שהוא מוכן להשתתף בעלות הנזק בסכום של 200 ₪ בלבד, אשר שולמו לבעל המוסך מבעוד מועד, וסירב למסור את פרטי חברת הביטוח לשאת בנזק.

התובע טען שפנה אל נתבע 2, והלה הבהיר לתובע שאינו מוכן לשלם עבור תיקון המראה סכום הגבוה מ-200 ₪, וכן הלין על כך שהתובע לא אסף את חלקי המראה במקום התאונה.

התובע טען שלאור מספר ניסיונות כושלים לקבל את פרטי הביטוח של נתבע 2, שלוו בחילופי דברים, התלונן התובע במשטרה. חוקרת המשטרה יצרה קשר עם אשתו של נתבע 2, וזו שוחחה עם התובע, אולם לא עלה בידיה לסייע בפתרון המחלוקת.

התובע הזמין מראה חדשה לרכבו במוסך, ושילם בעבורה 560 ₪, זהו סכום הסעד המבוקש בתביעה. התובע צירף לכתב התביעה, בין היתר, את החשבונית עבור רכישת המראה, וטופס הודעה משטרתי על תאונת הדרכים.

גרסת הנתבע

נתבע 2 צורף כנתבע נוסף בהחלטתי שניתנה במהלך דיון שהתקיים בפני ביום 10.05.10.

נתבע 2 בחר שלא להגיש כתב הגנה. במהלך הדיון שהתקיים לשמיעת התביעה ביום 15.09.10, טען נתבע 2שהרחוב שבו אירעה התאונה הוא רחוב רחב מידות, ושהתאונה אירעה בשעה שהוא נסע ברכבו בעלייה, לאחר שסיים את עקיפת משאית. נתבע 2 טען שבאותה העת התובע נסע בכיוון הנגדי בירידה, לפיכך, לשיטתו, האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע. כן טען שאילו היה התובע נוהג קרוב יותר לשוליים, לא הייתה מתרחשת כל התנגשות בין מראות כלי הרכב.

הנתבע טען שסירב למסור לתובע את פרטיו לאחר האירוע משום ש"הזכות היא שלי", למרות זאת מסר לתובע כרטיס ביקור. כן העיד שרק מתוך כבוד לתובע מפאת גילו הסכים להשתתף בעלות התיקון, ועל כן פנה אל חברו העובד במוסך והפקיד בידיו 200 ₪ לטובת תיקון המראה של התובע. לטענתו, על פי אמדנו לא עלה הנזק על 200 ₪, ורק מאחר שהתובע פירק את מנגנון המראה ברכבו כדי לנצל את האירוע והרכיב מראה חדשה, נדרשה התקנת מראה חדשה.

מר ביטון טען שהעריך את שווי המראה בכ-200 ₪, משום שמודל רכבו של התובע ישן, והלין על כך שסכום רכישת מראה גבוה, היות ואין חלקי חילוף לדגם זה, כך: "אני אמרתי שאני מעריך שהמראה שווה 200 ₪. המודל של האוטו ישן, ואין מראה. אני מריך להחליף לו מראה במחיר של דלת. אין כאלה מכוניות בחלקי חילוף. אמרתי לו שאתן לו 200 ₪, והוא ניסה ללחוץ אותי וירד למשטרה. לי אין בעיה, אני לא אפעיל השתתפות עצמית על שריטה".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי שיש לקבל את גרסת התובע לנסיבות התאונה. כמו כן מצאתי שיש לקבוע שהאחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבע, אשר סטה ממסלולו על מנת לעקוף מונית, לעבר מסלול הנסיעה שבו נסע התובע. לא מצאתי שהייתה הצדקה לכך שהנתבע הגביל את תשלום הנזק ל-200 ₪. בהתאם לקבלה שצורפה לכתב התביעה שילם התובע כאמור 560 ₪.

סוף דבר

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

נתבע 2 ישלם לתובע סכום של 560 ₪ עבור תיקון הרכב, בתוספת 600 ₪ הוצאות משפט (הכוללות אגרה, תשלומים ששולמו לשם איתור הנתבע וכיוצ"ב). ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 ימים, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"א, 15 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: