שמואל נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר מטעם העורר-הנאשם על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת לוקיץ') מיום 27.8.13 לפיה הוחלט שהעורר ישהה בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא ולא הותר לו לצאת לעבודה.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: באישום הראשון תואר שביום 11.7.13 הוא השתולל בסניף קופת חולים בקרית ביאליק וביצע עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, העלבת עובד ציבור, איומים ותקיפת עובד ציבור כדי להכשילו בתפקיד, כל זאת כלפי רופאה שעבדה במקום. התקיפה התבטאה בכך שהוא דחף את הרופאה; באישום השני תואר כי ביום 14.7.13 הוא ביצע עבירות של איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, העלבת עובד ציבור ותקיפת עובד ציבור כדי להכשילו בתפקיד, כל זאת שוב בסניף קופת חולים כלפי רופאה אחרת כאשר הוא "חתך" בתור, נכנס לחדרה של רופאה, דחף אותה, ירק לעברה, שלח יד לכיוון בטנה והניף ידיו לעברה באופן מאיים מספר פעמים ובהמשך ביצע את העבירות הנוספות המיוחסות לו; באישום השלישי תואר שבעקבות האישום השני הוא נעצר והובא לתחנת המשטרה זבולון. כאשר שוטרת ביקשה להוציא מתא המעצר עצור אחר, הוא חסם את הפתח, הצמיד גופו לגוף השוטרת בצורה מאיימת, העליבה ואיים עליה. הוא הואשם בעבירת איומים הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

3.בהחלטה מיום 24.7.13 החליט בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ויינברגר) שהעורר ישוחרר בתנאים מגבילים של הרחקה מאיזור המרפאה ואיסור יצירת קשר עם המתלוננים.

4.על החלטה זו הוגש ערר וביום 26.7.13 ניתנה החלטה (כב' השופט טובי) לפיה אין לקבל מסקנות בית משפט קמא באשר להעדר הצדקה להורות על מעצרו של העורר וכי לא מדובר בהתנהגות חצופה וחסרת נימוס בלבד, אלא התנהגות אלימה ובריונית כלפי עובדי ציבור שנותנים שירות לקהל. בית המשפט הוסיף הערות לגבי הקושי של עובדי ציבור להתמודד עם תופעות כגון אלו וציין שיש לעקור מן השורש את התופעה ולנהוג בה ביד קשה, הערות שאין לי אלא להסכים עימן אחת לאחת (ראו את ההחלטה בעמוד 6). ניתן לסכם ולומר כי אין ספק כי התנהגות כאמור מצביעה על מסוכנות כללית. בית המשפט המחוזי ייחס משקל משמעותי לעברו הפלילי המכביד של העורר ועל רקע מגוון העבירות שנכללו בכתב האישום, קבע כי אין מקום לשחרור גורף ולכל היותר שיש לשקול שוחרר העורר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית. על מנת לבחון את התנאים האפשריים הוזמן תסקיר מעצר.

בקשת רשות ערר שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה כאשר צויינה העדפה לגישת ערכאת הערר (כב' השופט רובינשטיין, בש"פ 5395/13, 4.8.2013).

5.בתסקיר שנערך ביום 20.8.13 תוארו עסקיו של העורר: הוא מנהל ובעלים במשותף של חמש מאפיות באיזור הצפון, הכוללות שני מפעלי יצור. תואר עברו הפלילי ונסיונותיו לשנות דפוסי התנהגות וצויינה בקשה לחזור לעבודה בפיקוח אשתו, שותפו, חברה לעבודה וחבר של המשפחה. שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות, למרות נסיונותיו לעבור לדפוסי התנהגות נורמטיביים. בסופו של עניין, שירות המבחן המליץ של שחרור העורר למעצר בית מלא בפיקוח המפקחים בתוספת איזוק אלקטרוני. יצויין ששירות המבחן דן בהרחבה בעברו של העורר, בטיב המפקחים שהוצעו, בסיכונים ובחלופה שהתבקשה ולמרות בקשתו הדגיש כי בשלב זה אין המלצה חיובית לאפשר יציאתו לעבודה. בהחלטה נשוא הערר אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן בהסתייגות שאחד המפקחים לא נמצא ראוי כיוון שלא יוכל לשמש מפקח יעיל בהיותו שותפו בעסק אשר מחוייב להמצא שם.

6.הסניגור הבהיר כי מדובר בערר על ההחלטה המקורית ולא ערר על דחיית הבקשה לעיון חוזר. נטען שהחלטת בית המשפט אינה סבירה וכי לא ניתן משקל מספיק לקשיים שנוצרו בעסק והמשמעויות הכלכליות שלהם נוכח העדרות העורר. במסגרת הודעת הערר התבקש צמצום התנאים על מנת שיתאפשר לעורר לצאת לעבודה. במהלך הדיון הבהיר-שינה הסניגור כי מה שמבוקש הוא שיתאפשר לעורר לעבוד בלילות בין השעות 20:00 – 08:00 בסניף המאפיה ברכסים במהלך החודש הקרוב. יצויין שתחילה הוצע הסדר לפיו העורר יודיע בכל יום כאשר יצא לעבודה אך במהלך הדיון הבהרתי שהסדר זה מטיל נטל כבד מדי על המדינה ואינו בר ביצוע. לאחר מכן הציע העורר כי דודי (דוד מזרחי), שהינו שותפו לעסק, ישהה עם העורר בעבודה בלילה ויפקח עליו.

7.המדינה טענה שלא חל כל פגם בהחלטת בית המשפט וכי אין מקום להתערב. יתר על כן, נטען שהלכה למעשה הערר מהווה ניסיון לערור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע שיש לדון, לכל היותר, באפשרות של שחרור העורר למעצר בית וכי ערר בעניין זה נדחה.

דיון

8.לכאורה, יש ממש בטענת המדינה כי מדובר בערר אשר נושא אופי של בקשה לעיון חוזר. ואולם, אין זה כך - ובעניין זה אפנה להחלטת בית המשפט העליון שקבעה לגבי החלטת כבוד השופט טובי כי מדובר בהחלטת ביניים ולא בהחלטה סופית (ראו דברי השופט רובינשטיין, שם). כתוצאה, החלטת בית משפט השלום נשוא הערר מהווה סיום השלב הראשון של דיון המעצר ועל כן אין מדובר בערר על בקשה לעיון חוזר.

9.אמנם, מיוחסת חשיבות מיוחדת לאפשרות של יציאה לעבודה במכלול השיקולים אותם לוקח בית המשפט בחשבון בהליכי מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (11.4.2006); בש"פ 6845/07 אלכסנדר קוסטריקין נ' מדינת ישראל (19.8.2007)). בעניינו של המבקש ניתן תסקיר אשר המליץ על תנאים מגבילים קפדניים, ללא אפשרות לצאת לעבודה לאור הסיכון הגבוה להשנות מקרי אלימות אצל העורר. בנוסף, מדובר בעבירות אשר מצביעות מעצם טבען על העדר ריסון עצמי ומוכנות לנקוט באלימות כלפי עובדי ציבור חיוניים כגון צוות רפואי ושוטרים – התנהגות אשר מצביעה על מסוכנות כללית. לעניין זה יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של העורר - ויוער כי העורר נדון למאסר אך לאחרונה בשנת 2012 - ונטיותיו לחזור על התנהגות פורצת גבולות, הכל כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן.

10.על יסוד האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא או התנאים שנקבעו ועל כן הערר נדחה.

ההחלטה ניתנה בהעדר נוכח הסכמת הצדדים והמזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

לתשומת לב המדינה, תיק החקירה נמצא בלשכה וניתן לקחתו.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.