שם טוב נ' פייסל הייב ואח'

פסק דין

בפני תביעה בסך של 30,772 ₪, בגין נזקים שנגרמו לפי הטענה לתובע בשל תאונת דרכים שבה היה מעורב רכב הנתבע 1, שהיה מבוטח בעת הרלבנטית ע"י הנתבעת 2.

אין מחלוקת ביחס לאחריות הנתבע 1 לתאונה. הנתבעת 2 אף שילמה נזק שאינו שנוי במחלוקת בסך של 7969 ₪. המחלוקת היא בשאלת הרשלנות התורמת של התובע. הנתבעת טוענת לרשלנות תורמת של 30%. כן קיימת מחלוקת לגבי ראשי נזק נוספים, כמפורט להלן.

אשר לרשלנות התורמת - כנגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום בגין נסיבות התאונה. אכן, אין בכך כדי לקבוע בהכרח שלתובע לא הייתה כל רשלנות תורמת. יחד עם זאת, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעניין זה ועיינתי בחומר שהוגש על ידי הצדדים, לרבות כתב האישום וחומר החקירה כולל חוו"ד בוחן התנועה והנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים, ובשים לב לכך שהנתבע 1 לא התייצב למתן עדות – טענת הנתבע לקיומה של רשלנות תורמת לא הוכחה, והיא נדחית.

ניכוי בגין שרידים – התובע ניכה 500 ₪ שרידים והציג קבלה על התשלום שקיבל. הנתבעת טוענת שיש לנכות 1000 ₪. לא הוצגו על ידי הנתבעת ראיות לסתור את ראיות התובע ביחס לשווי השרידים. יש לנכות, אפוא 500 ₪ בלבד בגין השרידים.

הוצאות גרירה של הרכב בעקבות התאונה, בסך 285 ₪ - הוצגה על ידי התובע קבלה מיום 18/2/04 שמאשרת גרירה לאחר תאונה, ולא נשמעה בעניין זה כל טענה מצד הנתבעת. התובע זכאי, אפוא, לסכום זה.

אני פוסקת לטובת התובע 1422 ₪ בגין שכ"ט שמאי, עבור חוות הדעת שנאלץ לשאת בה לצורך תביעתו. לא הובאה מטעם הנתבעת ראיות בעניין זה ולא מצאתי על סמך טיעון ב"כ הנתבעים, לקבוע כי השכר מופרז במידה שדורשת התערבות.

הפסד שכר בסך 1000 ₪ ליום התאונה – הנזק לא הוכח. לא הובאו ראיות להוכחת השכר החוזי שהוסכם עם הנוסעים הרלבנטיים או לחלופין, לשכר המקובל לצורך אותה נסיעה. מה גם שנפלה סתירה בין האמור במכתב הדרישה טרם התביעה שלפיו שולמו 200 ₪ עבור הנסיעה, לבין האמור בתצהיר ובעדות התובע, לפיהם לא שולם דבר. לא ניתן לעניין זה להסתמך על הסברי ב"כ התובע.

הפסדים נוספים - לטענת התובע, לאחר התאונה לא הייתה לו מונית מיום 17/2/04 ועד שרכש מונית ביום 18/4/04. נתבע סך של 17,726 ₪ בגין הפסד הכנסות בתקופת ההשבתה, 2808 ₪ שנאלץ לשלם על שכירות זכות ציבורית למונית בתקופה זו ו- 1000 ₪ עלות נטילת הלוואה לצורך רכישת המונית.

אני דוחה את התביעה בראשי נזק אלה. שווי המונית שניזוקה 10,000 ₪ והתובע תובע נזקים בסך של כ- 20,000 ₪. היה על התובע להקטין את נזקיו, כגון לשכור רכב אחר או לרכוש רכב אחר בזמן קצר יותר. אני דוחה את הטענה כי לתובע לא הייתה יכולת לרכוש רכב חלופי מפאת חסרון כיס והמתנה לקבלת כספי הביטוח, ומשום כך לא הקטין את נזקיו. לא הובאו כל ראיות להוכחת טענות אלה. אין בתדפיס אישור להלוואה מיום 15/4/04 (נספח י' לתצהיר), אלא כדי להעיד על כך שהתובע קיבל הלוואה במועד זה. יתר על כן מדובר בהלוואה בסך של 20,000 ₪, והתובע רכש מונית בסכום זה (ראו הקבלה נספח ז'), בעוד שערך הרכב שניזוק בתאונה היה כמחצית מסכום זה. לאור האמור גם לא מצאתי שיש מקום לחייב את הנתבעת בנשיאה בעלויות ההלוואה.

לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. אין מקום גם לפסוק ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, שאינו חל ביחסים שבין התובע לנתבעת. ממילא גם הייתה בין הצדדים מחלוקת והסכום שאינו שנוי במחלוקת, שולם.

התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,000 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי (1422 ₪) וגרירה (285 ₪) בקיזוז 500 ₪ (ערך שרידים) ו- 7969 ₪ (הסכום ששולם על ידי הנתבעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת).

אני מחייבת, אפוא, את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 4238 ₪.

לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/04.

כן תשלם הנתבעת 2 לתובע החזר האגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ +מע"מ.

ניתן היום, י"ג שבט תש"ע, 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: