שלפוברסקי גיורא ואח' נ' חצרוני חיים ואח' - פסקדין

פסק דין

א.עובדות

1.התובעים, בני זוג המתגוררים ברח' הפטריה 34 ברעננה בבית דו משפחתי הרשום כבית משותף עפ"י הוראות פרק ו' לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

2.עפ"י נסח מרישום מקרקעין, המקרקעין רשומים בבעלותה של ק.ק.ל שמקרקעיה מנוהלים ע"י ממ"י. את הזכויות בדירה רכשה התובעת תחילה התובעת מצד ד-1 (להלן: "עמידר").

3.א.הבית המשותף נרשם באופן שדירת התובעים ידועה כחלקת משנה 157/2 בגוש 7649. שטח הדירה כפי שנרשם ביום רישום הדירה בפנקס הבתים המשותפים הוא 63 מ"ר. לבית נרשם תקנון מוסכם הקובע בסעיף 1 (א) כי שנויים ו/או תוספות בניה לדירה לא ישנו את החלקים ברכוש המשותף למרות הרחבת שטח הרצפה (להלן: "דירת התובעים").

ב.בצו רישום הבית נרשם כי לכל דירה צמודים מחצית החלקים ברכוש המשותף.

ג.בתיק מצוי שטר שכירות ת/3 אשר משום מה נרשם בו כי שטח הדירה המוחכרתהינו רק 51.90 מ"ר, טעות זו לא תוקנה עד היום.

4.אין גם חולק כי התובעים הרחיבו את שטח דירתם, וכיום הוא עומד על 155 מ"ר. אין חולק כי שינוי פיזי זה לא בא לידי ביטוי בפנקס הבתים המשותפים, ושטח הדירה נותר כפי שהיה בעת רישום הבית כבית משותף בשנת 1978, שכן התובעים ו/או הבעלים ק.ק.ל לא בצעו פעולה של תיקון צו הרישום.

5.כן עולה כי לדירת התובעים, כמו גם לדירת הנתבע, לא הוצמד דבר מהרכוש המשותף, והאחרון מחולק בחלקים בלתי מסוימים בשווה בין שתי הדירות.

6.עפ"י נסח הרישום דירה מס' משנה 157/1 בגוש 7649 והמצויה ברח' הפטריה 36 רשומה בחכירה ע"ש הנתבע וע"ש מי שהייתה רעייתו רינה חצרוני. הזוג התגרש, הגב' רינה חצרוני עזבה את ישראל וכנגדה לא נדרש כל סעד (להלן: "דירת הנתבע").

7.אין חולק כי הנתבע הרחיב אף הוא את שטח דירתו לכדי 277 מ"ר. מסתבר כי חלק מהרחבה זו השיגה את גבולו של הצבור, שכן השתרעה גם על שטח צבורי, וכן לא ניתן לה היתר בניה כנדרש עפ"י הוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון") ע"י הנתבעת 3.

8.הנתבעת 3 (להלן: "הוועדה") היא הגוף הסטטוטורי הממונה על אכיפת הוראות חוק התכנון במרחב התכנוני של העיר רעננה.

9.א.מדינת ישראל הגישה כנגד הנתבע כתב אישום בגין הבניה ללא היתר והחריגות שבוצעו. כתב האישום סומן כתיק עמ"ק 6297/03. הצדדים הופיעו בפני כב' ס. הנשיא השופט ח. פדר בישיבת יום 30.10.03, ובה הודה הנתבע בעובדות כתב האישום. הנתבע הורשע עפ"י הודאתו, ונגזר עליו תשלום קנס בסך 8,000 ₪ ב-12 תשלומים החל מיום 10.12.03 וצו הריסה דחוי לשנה ומחצה.

ב.הנתבע חש עצמו נפגע מכך שאולץ, עפ"י דבריו, להודות בעבירה שהתיישנה, לדעתו. לכן הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז שסומן כ-עפ"א 1505-01-08. הערעור נדחה ע"י כב' השופט דר' א. סטולר, ועל כן הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. בקשה זו סומנה 1209/09 ונדחתה אף היא.

10.א.בכתב התביעה עותרים התובעים כי ביהמ"ש יחייב את הנתבע ואת הוועדה, שניהם יחד וכ"א בנפרד, לשלם להם פיצוי בסך של 794,272 ₪.

הוועדה הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע, שבה היא עותרת כי ככל שביהמ"ש יורה לה לשלם דבר מה לתובעים, הנתבע ישפה אותה שיפוי מלא בגין חיוב שכזה.

ב.הנתבע לא נשאר חייב ושלח הודעת צד ד' כנגד עמידר וכנגד האדריכלית ורד בראש (להלן: "בראש") שבה הוא עותר כי ככל שביהמ"ש יורה לו לשלם דבר מה לוועדה, ומכוחה לתובעים, עמידר (כמוכרת הדירה לו) ובראש (כמי שתכננה לו את הדירה) ישפו אותו שיפוי מלא.

ב.הדיון

1.התובעים טוענים כי:

א.הנתבע בנה בניה רחבת היקף במקרקעין ללא היתר וללא רשות מהבעלים ו/או הוועדה הכל תוך עצימת עין של הועדה וחוסר מעש מצידה.