שלומי נ' זגורי ואח' - פסקדין

פסק דין

בפני תביעת התובעת לשיפוי נזקים שאירעו לרכבה בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 20.6.10.

התובעת גורסת כי במועד כאמור, נהגה בדרך איילון בנתיב השמאלי, כאשר לפתע הרגישה חבטה מימין והבחינה כי רכב נהוג על ידי נתבעת 1 פוגע בה, וכך נגרם הנזק לרכבה.

הנתבע 1 גורסת כי אכן פגעה ברכב התובעת, אך הפגיעה אירעה בשל כך שרכב שנסע מימין לרכב הנתבע 1, סטה באופן פתאומי ופגע בה – בנתבעת 1 – מימין, והיא נהדפה ימינה לכיוון רכב התובעת, וכך אירעה התאונה.

לאחר ששמעתי את שתי הנהגות וכן שני עדים מטעם הנתבעת 1, הוריה, אני בדיעה כי דין התביעה להידחות ולהלן טעמיי.

לאחר סיום ההוכחות, ולבקשת בית המשפט, הגישו הנתבעים דוח שמאי ממנו עולה, כי אכן רכבה של נתבעת 1 ניזוק כתוצאה מפגיעה בו בצד ימין.

דוח זה מאשש את טענת הנתבעת 1 כי פגע בה רכב מימין.

בנוסף, אני מאמין לעדות הנתבעת 1, וכן להוריה שתמכו בגירסתה, כי אכן רכב פגע בה מימין כפי שתואר על ידה בעדותה (ר' עדותה בעמ' 2 ש' 6-9 המקובלת עלי).

בין אם הנתבעת 1 לא נהדפה ממש לכיוון התובעת, אלא נבהלה וסטתה שמאלה, הרי שלטעמי, המדובר במצב של "גורם מתערב זר", השולל את אחריות הנתבעת 1 לתאונה.

המבחן הנוגע לגורם מתערב זר הינו – האם התערבותו של אותו גורם רשלני, במקרה כאן הרכב מימין, היתה ניתנת לצפייה אם לאו.

במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שהתנבעת 1 לא אחראית לקרות התאונה נוכח ניתוק הקשר הסיבתי (ראה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802).

בענייננו, השתכנעתי, כי הנתבעת 1 הופתעה מסטיה פתאומית של הרכב שפגע בה מימין, ואשר נהגו נמלט מהמקום ולא אותר.

הנתבעת 1 לא היתה יכולה, איפוא, למנוע את קרות התאונה והפגיעה בתובעת, וסטייתה שמאלה היתה בבחינת אינסטינקט שנועד להגן על עצמה ועל נוסעי הרכב, הוריה, ולא ניתן לומר כי בנסיבות אלו התרשלה בנהיגתה.

לפיכך, אין לי אלא לדחות את התביעה.

נוכח האמור לעיל והעובדה שאף התובעת, כמובן, אינה אשמה בקרות התאונה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים פסה"ד בדואר.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: