שלומי נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

פסק דין

בתביעה זו עותרת התובעת לתשלום תוספת ותק לקצבת זקנה, בגין תקופת עבודה נטענת בין השנים 1977 עד 1979, כסייעת לרופא שיניים במרפאתם של דר' רינה ואלכסנדר קירזנר במרכז הכרמל בחיפה.

עובדות המקרה

התובעת ילידת 7.7.1947, סייעת לרופא שיניים במקצועה.

ביום 28.6.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום קצבת זקנה.

הנתבע אישר את תביעת התובעת לתשלום קצבת זקנה, בהגיעה לגיל פרישה החל מחודש 07/2009, בצירוף תוספת ותק בשיעור 38% מהקצבה כעובדת מבוטחת במשך 29 שנים בלבד, זאת ובהתאם להוראת סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), המזכה בתוספת ותק של 2% מהקצבה עבור כל שנת ביטוח מלאה מעל 10 שנות הביטוח הראשונות (19 שנים * 2% לשנה).

התובעת הגישה לנתבע תביעה לאישור תוספת ותק עבור תקופת עבודה נוספת – משנת 1977 ועד לשנת 1979, בה עבדה לטענתה כסייעת לרופא שיניים במרפאתם של דר' קירזנר רינה ואלכסנדר; התובעת צירפה לבקשתה אישור בכתב מדר' קירזנר רינה ואלכסנדר בדבר העסקתה בתקופה הנטענת (נספח ה' לכתב התביעה, להלן – אישור המעסיקים).

אין חולק, כי התובעת אינה מדוּוחת אצל הנתבע כשכירה בתקופת העבודה הנטענת בין השנים 1977 עד 1979 (נספח א' לכתב התביעה).

במכתבו לתובעת מיום 25.8.09 (נספח ב' לכתב התביעה), ציין הנתבע כי לאחר בדיקת תביעתה הוחלט שלא לראות בתקופה הנטענת על ידי התובעת כתקופת ביטוח, מהנימוק שלהלן:

"... על סמך האישור לא ניתן לעדכן תקופת ביטוח נוספת מאחר ואין תאריך על האישור, לא מפורטות תקופות עבודה מדויקות ולא צוין מס' תיק ניכויים... לבני הזוג קירזנר לא היה קיים כלל תיק ניכויים לשנים האמורות לעיל."

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

ביום 29.5.13 שמענו את עדות התובעת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ונחקרה בפנינו בחקירה נגדית; כן נשמעה עדותה של דר' קירזנר רינה (להלן – המעסיקה) אשר העידה בפנינו בחקירה ראשית ונגדית.

לאחר שמיעת העדויות ובשים לב לנסיבות העניין, הודיע הנתבע ביום 24.6.13 על הסכמתו להכיר בתקופת עבודה נוספת בת שנה מחודש 04/1978 עד 3/1979 (כולל), זאת בשים לב לכך שהן התובעת והן מעסיקתה לא ידעו לנקוב במשך העבודה או במועד תחילתה וסיומה, ובכך שעדות המעסיקה נעדרה פרטים עובדתיים מזהים שיש בהם כדי לתמוך בגרסת התובעת, מלבד הודאתה הכללית בכך שהתובעת עבדה בשירותה ובשירות בעלה.

בתגובתה מיום 30.6.13 ציינה התובעת, כי אינה מקבלת את עמדת הנתבע והיא עומדת על טענתה בדבר עבודתה במרפאתם של דר' קירזנר החל מתחילת שנת 1977.

נוכח תגובה זו נדרשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב.

לטענת התובעת בסיכומיה, יש למנות את תקופת עבודתה הנטענת בין השנים 1977 עד 1979 במרפאתם של דר' קירזנר כתקופת ביטוח נוספת המזכה אותה בתוספת ותק, זאת בהסתמך על עדותה האמינה שלא נסתרה.

לדידי התובעת, אין להטיל עליה את האחריות להיעדר דיווח המעסיקים על העסקתה לנתבע, קל וחומר עת באותם זמנים מקובל היה לא להנפיק תלושי שכר לסייעות. הוסיפה התובעת, כי יש לראות באישור המעסיקים ובעדות המעסיקה, כראיות התומכות בגרסתה.

עוד טענה התובעת, כי אין לקבל את הסתמכות הנתבע בכתב הגנתו ובדיון על דיווחי המעסיקים (נ/1-3), שכן תעודת עובד הציבור אליה הפנתה התובעת בדיון (ת/1) רק מוכיחה כי אין לנתבע מידע אמיתי לגבי התקופה הקודמת לחודש 04/1978.

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה כי בין השנים 1977 עד 1979 עבדה כסייעת לרופא שיניים במרפאתם של דר' קירזנר רינה ואלכסנדר כטענתה. ברישומי הנתבע, כלל לא נמצא למעסיקים אלה תיק ניכויים בין השנים 1977-1979; מעסיקים אלו לא שילמו דמי ביטוח לנתבע בגין התובעת בתקופה הנטענת; ברשימת תקופות הדיווח של דר' אלכסנדר ורינה קירזנר בתקופה הרלבנטית (צורפו לסיכומי הנתבע), שני הרופאים מופיעים בעצמם כעובדים שכירים במספר מקומות עבודה.

הוסיף הנתבע, כי אין לראות באישור המעסיקים, שצורף לתביעה, כראיה לעבודת התובעת בין השנים 1977-1979, שכן אין באישור זה כל התייחסות לחודשי העסקה ספציפיים ואף בעדות המעסיקה לא היה כדי לסייע בעניין; המעסיקה הודתה בעדותה, כי במכתבם הסתמכו בני הזוג על מידע שנמסר להם מפי התובעת עצמה לגבי תקופות העבודה, שכן אינם זוכרים כלל את משכה של תקופת העסקה זו.