שלומוביץ נ' לצרכן ואח'

פסק דין

לפי גרסת התובע הוא נכנס למשביר ובעת שהוא יצא מהמשביר, עצר אותו הנתבע 2, כשהוא שם את ידו על כתפו ונעמד לפניו, ששאל אותו למה עוצר אותו, ביקש ממנו הקב"ט שיכנס איתו לתוך המשביר, התובע סירב לעשות זאת, ואז הקב"ט נכנס אל תוך המשביר.

התובע נכנס לתוך המשביר כדי לחפש את הנתבע 2 ולא הצליח לאתרו ואמרו לו שיבוא ביום א' לקבל את פרטיו ואז הייתה תקרית בין התובע לנתבע 2 וכתוצאה מתקרית זו הוגשה על ידי הנתבע 2 תלונה למשטרה נגד התובע – על תקיפה, ותלונה זו בסופו של דבר נסגרה על ידי המשטרה.

התובע טוען שבעניין זו הייתה הוצאת שם רע, השפלה ברבים ושימוש בכוח, ופגיעה בשמו. יש לציין כי הנתבע 2 עבד באותו זמן כקב"ט של המשביר. התובע טוען שהוצא לו שם רע, וזאת הוא למד ממה שנאמר בהודעה ת/1.

בהודעה של עינב מכלוף שהוגשה במשטרה, ואשר סומנה על ידי בסימון ת/1. בעדותה אומרת הגב' מכלוף, בשורה 5 למשל, הבחור שחושבים שהוא גנב. בשורה 9 נאמר אז "החשוד אמר לו". בשורה 11 נאמר "הגנב הזה נכנס למשביר ואז הגנב לכאורה שאל אותי מי זה". בשורה 15, היא אומרת "הגנב הזה חזר עם עוד מישהו". לשאלה ששאל אותה השוטר איך נראה הגנב היא נתנה תיאור. כל מה שאנחנו רואים זה שמי שמשתמש במושג "גנב", זו שמסרה את ההודעה ת/1. יש לציין כי הנתבע לא טרח להביא אותה בתור עדה ולכן אני קובע כי מי שהשתמש במושג "גנב", הייתה מוסרת ההודעה עינב מכלוף שבעינה לאור התפתחות העניינים היה התובע גנב והיא מתארת אותו כל הזמן כגנב, גנב וגנב ולא הוכח בפניי בראיה מספיקה ומהימנה שהנתבע אמר לעדה שהתובע גנב.

לכן לא היה פה כל הוצאת שם רע או השפלה ברבים או פגיעה בשם טוב. כל מה שנראה לי שהיה זה סכסוך בין הקב"ט לבין התובע. הסכסוך נבע מכך שהקב"ט סבר שהתובע לקח ללא רשות בשמים ועמד לצאת מהמשביר ואז הנתבע שם את ידו על כתפו פנה אליו ואמר לו להיכנס לחנות, וכשסירב עזב הקב"ט את המקום.

יש לציין כי דברים שאמרו הן הנתבע, והן נותנת הצהרה עינב מכלוף בעדותם במשטרה, על פי החוק הנוגע להוצאת דיבה הם מותרים ואינם מהווים דיבה וזאת כדי למנוע מצב שאנשים לא יגישו תלונות ועדויות במשטרה. והחוק בעניין זה הוא ברור בהחלט, וקיימת הגנה בעניין זה כנגד הוצאת שם רע ודיבה, והתובע לא טרח להזמין את עינב מכלוף כעדה בביהמ"ש לגבי מקור מסקנתה שהתובע הוא גנב או לא גנב.

כמובן שבנסיבות כאלה עבודה שהנתבע שם את ידו על כתפו מהווה תקיפה, כי הקב"ט כאשר התובע סירב להיכנס לא אמר לו כלום ולא נתן לו כל הסבר לכך שנעמד בפניו ושם את ידו על כתפו אלא עזב את המקום ללא אומר ופדברים, לכן אין הסבר כזה והסבר כזה לא ניתן גם על ידי התובע.

בנסיבות אלו, ניתן לומר שמעשהו של הנתבע מהווה תקיפה, מאחר שהוא עובד של הנתבעת, הרי שקיימת אחריות שילוחית של הנתבעת ואני קובע כי בגין תקיפה זו שלא הייתה חמורה במיוחד ישלמו הנתבעים לתובע ביחד ולחוד פיצוי בסך של 750 ש"ח כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.8.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט ואגרת משפט בסך של 250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 15 יום בבית משפט מחוזי בבאר שבע.

ניתנה והודעה היום י"ד כסלו תשע"א, 21/11/2010 במעמד הנוכחים.

עמירם דננברג, שופט בדימוס

קלדנית: מירי ק התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: