שלב(עציר) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

נגד העורר ואדם נוסף הוגש כתב אישום בביהמ"ש השלום באילת.

עפ"י הנטען הנאשם הנוסף היה מעסיקו של פליט סודני המתגורר באילת והאחרון ביקש ממנו את תשלום שכרו שלא שולם.

ביום 15.5.10, בעקבות ויכוח לענין התשלום הנ"ל בין הנאשם הנוסף למתלונן הגיעו העורר וחברו למקום בו נמצא אותה השעה המתלונן, תקפוהו בצוותא חדא, היכו אותו בבעיטות ובאגרופים בגופו ובפניו.

העורר, הוציא בשלב זה סכין יפנית ופצע באמצעותה את המתלונן בצווארו מתחת ללסתו.

בשל מעשים נטענים אלה, מיוחסות לעורר ולנאשם הנוסף עבירות של חבלה ותקיפה לפי סעיפים 335 (1) לחוק העונשין ולפי סע' 382 (א) (2) לחוק העונשין וכן החזקת סכין לפי סע' 186.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה את ביהמ"ש קמא לעצור את שני הנאשמים עד תום ההליכים. ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר ואילו ביחס לנאשם השני הוחלט על שחרורו בתנאי ערובה.

בפני עררו של הנאשם האחד העורר בפני כנגד החלטת המעצר.

אוסיף ואציין כי העורר ובאת-כוחו לא חלקו ואינם חולקים על קיום ראיות לכאורה.

טענתה המרכזית של ב"כ העורר הינה כי מעצר העורר לעומת שחרור הנאשם השני בערובה מהווה הפלייה שאיננה ראויה. טענה נוספת של ב"כ העורר הינה כי תסקיר המעצר שהוגש בענין העורר בא בהמלצה חיובית לשחרורו בערובה תוך שימת דגש על כך שהמשך מעצרו יפגע באפשרויות קידומו ושיקומו.על אף זאת ביהמ"ש קמא לא נעתר לעמדת שירות המבחן והורה על המעצר.

לאחר שעיינתי בהחלטה קמא, בתסקיר שירות המבחן ובטיעוניה של ב"כ העורר בכתב ובעל פה, איני מוצא מקום לשנות מההחלטה קמא.

המעשים המיוחסים לעורר, והמוכחים לכאורה נמצאים במרום חומרת האלימות.

האיש הגיע למקום האירוע כשהוא מצויד בסכין ועשה שימוש בסכין זו במהלך התגרה ופצע בה את המתלונן.

בסדרה ארוכה מאוד של החלטות נקבע שוב ושוב כי עבירות הדקירה בסכין מגלמות בתוכן מסוכנות ברמה גבוהה המצדיקה דרך כלל מעצר של ממש.

בנסיבותיו של העורר דנן מצטרפות למסוכנות הנובעת מעצם המעשים גם המסוכנות המתבקשת מעברו בפלילים.

את המעשה המיוחס לו ביצע העורר שעה שהוא נמצא בתקופה של שחרור על תנאי ממאסר קודם אליו נדון בשל עבירות אלימות.

לא זו בלבד, אלא שבשל הרשעתו הקודמת תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אם יימצא אשם בדינו.

נתונים אלה, הן העובדה שהעורר הוא זה שהצטייד בסכין והשתמש בה במהלך התגרה, והוא זה שביצע את המעשה שעה שהוא אסיר ברשיון ותלוי ועומד נגדו מאסר בר הפעלה, אם יורשע, די בהם לדחות את טענת ההפלייה, ומצטרף אני בענין זה להנמקת ביהמ"ש קמא.

אשר להמלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר, מקובלת עלי מסקנת ביהמ"ש קמא כי בהינתן נסיבותיו של העורר, הרשעותיו הקודמות ונסיבות המעשה דנן, לא היה מקום לאמץ בענינו המלצת שירות המבחן.

בהינתן כל האמור לעיל, אני מחליט איפוא לדחות את הערר.