שכר דירה ראוי

א.      ביום 15/6/10 התקבלה בקשת האשה למתן הבהרה לפס"ד דנן מיום 9/6/10, בהתאם להחלטת ביה"ד הגדול מיום 8/3/11, שהתקבלה בביה"ד דנן רק ביום 26/5/11.

ב.       פסה"ד מיום 9/6/10 מבוסס על פסה"ד דנן בעניני הרכוש שניתן ביום 8/10/07.

בפסה"ד דנן מיום 8/10/07 נקבע לענין שכ"ד ראוי: "הואיל והצדדים התגרשו הבעל מנוע ואסור לו לגור בדירה כל זמן שהאשה גרה שם, והואיל ובפועל האשה גרה לבדה, לכן עליה לשלם לבעל מחצית משכ"ד ראוי החל מיום הגט 16/9/03 ועד מכירתה בפועל. בעניין גובה השכ"ד עליהם לפנות בנידון לשמאי או למתווך מוסכם".

ג.        בפס"ד מיום כ"ז סיון תש"ע 9/6/10 אותו נדרשנו להבהיר, נימקנו את החלטתנו, ותארנו השתלשלות העניינים והתנהלות האשה וב"כ שגרמו לסחבת מכוונת, שגרמה להפסדים לא מבוטלים לבעל.

ביה"ד ציין בסעיף ט' לפס"ד הנ"ל: "אילו נמכרה הדירה בסמוך למועדים הנ"ל או מיד עם הצעת הרכישה שהבעל ביקש להוציא לפועל, היה בידי הבעל להנות מחלקו בתמורה מרכישת הדירה".

העיכוב במכירת הדירה במשך שנים ע"י האשה מנע מהבעל את האפשרות לשלם את חובו לאם האשה, כפי שנפסק כנגדו בביהמ"ש וחוב זה הלך ותפח.

בסעיף י' לפס"ד הנ"ל התייחסנו לתגובות ב"כ האשה מיום 21/4/10 לעניין שכ"ד ראוי, כפי שכבר התייחסנו לכך בהחלטה מיום 12/1/10.

ד.       כאמור החיוב לשכ"ד ראוי נקבע כבר בפס"ד מיום 8/10/07. אילו רצתה האשה למלא אחר פסה"ד, היתה מבקשת אז לערוך שומא לשכ"ד ולשלם את מה שהיא חייבת ע"פ פסה"ד, ולערוך בסוף ההליך התחשבנות סופית.

במקום זאת נקטה האשה בכל הליך משפטי אפשרי, וגם אחר שהתקבלה הערכת השמאי לשכ"ד ראוי לא פרעה את החיוב המוטל עליה.

שנתיים אחר שערעורה נדחה בהחלטת ביה"ד הגדול מיום 10/3/08, נזכרה האשה לבקש הבהרת פסה"ד.

ה.      הערכת השמאי לשכ"ד הינה מיום 27/4/09, וביה"ד חייב האשה לשלם מחצית שכ"ד ראוי מיום מתן הגט 16. 9. 03 ועד ליום 26/3/09 בו פינתה האשה את הבית, ע"פ השומה הנ"ל.

ו.        ביה"ד לא ראה לנכון לדרוש שומא לכל שנה בנפרד, למשך חמש וחצי שנים בהם גרה האשה בגפה בלא לשלם שכ"ד ראוי.

פרט לקשיים שיש בביצוע שומה מעין זו לחמש שנים למפרע, כאשר השמאי ידרש להעריך מה היה ניתן לקבל בכל שנה ולעלויות שהיו כרוכות בביצוע שומא מעין זו.

נוסף לכך אילו היתה נעשית שומה לכל שנה, הואיל והאשה לא פרעה את חובה היה צריך להצמיד כל תשלום למדד עד לפרעונו בפועל.

פרט לכך אילו קיבל הבעל את השכ"ד המגיע לו בזמנו היה יכול לעשות בכסף מה שהיה חפץ, ורוכש דברים במחיר נמוך יותר, או משלם חיובים המוטלים עליו בלא שיתווספו לחיובים אלה הצמדה וריבית.

הפסדים מעין אלה נגרמו לבעל בגין עיכוב תשלום השכ"ד, שלא שילמה האשה מדי חודש בחודשו במשך חמש וחצי שנים.

ז.        בגין כל הנימוקים הנ"ל, ראה ביה"ד לנכון לחייב האשה בשכ"ד ראוי על כל התקופה למפרע בהתאם לשומא שנקבעה ביום 27/4/09.

ח.      יש גם להניח שההתייקרות בשכ"ד מדי שנה היתה בהתאם ליוקר המחיה הכללי, והואיל והאשה לא פרעה את חיובה במועד, הרי צודק שתשלם בהתאם לשומא שנקבעה בסמוך למועד פינוי הדירה, על כל התקופה בה גרה בגפה.

ניתן ביום י"ט בסיון התשע"א