שכר דירה ראוי

א.      ביום 4/12/08 הגיש התובע (הבעל לשעבר), כתב תביעה להשלמת איזון המשאבים עפ"י פסה"ד דנן מיום 8/10/07.

ב.      ביום 11/2/09 הגיש ב"כ הנתבעת כתב תשובה לכתב התביעה, ותביעה שכנגד לחייב התובע בשכ"ד ראוי על החנות ובחיובים כספיים נוספים.

ג.       ביום 27/10/09 אישר ביה"ד את הסכם המכר למכירת דירת הצדדים ע"י כונסי הנכסים עו"ד אדלשטיין ב"כ האשה, ועו"ד רוזנר שנתמנה ע"י ביה"ד ככונס נכסים במקומו של עו"ד רונן מזור

ביום 5/11/09 חתם ביה"ד על פסיקתא לענין מכירת הדירה.

ד.      ביום 31/12/09 הגיש כונס הנכסים עו"ד רוזנר בקשה למתן הוראות לחלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ולהעברת סך של 113,481 ש"ח לתובע.

ה.      ביום 10/2/10 התקבלה תגובת ב"כ האשה וכונס הנכסים עו"ד אדלשטיין לבקשה למתן הוראות של כונס הנכסים עו"ד רוזנר, ובה התנגדותו להעברת כל תמורה לתובע.

בעקבות תשובת ב"כ התובע עו"ד גולדשטיין וכונס הנכסים עו"ד רוזנר לתגובת ב"כ האשה, התקבלה ביום 21/4/10 תגובת עו"ד אדלשטיין לתגובות הנ"ל.

ו.         בשלב מוקדם יותר ביום 5/1/10 הגיש ב"כ האשה עו"ד אדלשטיין בקשה להבהרת פס"ד דנן מיום 8/10/07, ובקשה למינוי שמאי להערכת שכ"ד ראוי. ביום 2/2/10 התקבלה תגובת המשיב לבקשה להבהרת פס"ד.

ז.       בבקשה להבהרת פס"ד מבקש ב"כ האשה למרות האמור בפסה"ד מיום 8/10/07, שלא לחייב את האשה במחצית שכ"ד ראוי על כל הדירה, אלא רק על שלשה חדרים מתוך חמישה הואיל ובשני החדרים האחרים הוחזקו חפציו של הבעל לשעבר.

כמו"כ טען שהעיכוב במכירת הדירה היה בגלל הבעל,ולכן אין לחייב האשה בשכ"ד ראוי הואיל והבעל עיכב המכירה.

עוד מבקש ב"כ האשה לחייב הבעל בשכ"ד ראוי בגין שימושו בחנות לבד, כשם שמחייבים האשה בשכ"ד ראוי על מגוריה בדירה, ולכן לדבריו יש לאפס חיוב האשה בשכ"ד כנגד חיוב הבעל בשכ"ד לחנות.

ח.      אחר העיון בכתבי הטענות בתגובות הצדדים ובחומר שבתיק, תמה ביה"ד על דרך התנהלותו של ב"כ האשה המבקש לפתוח מחדש את פסה"ד מיום 8/10/07, שמזמן הפך להיות חלוט.

העובדה שחפציו של הבעל נותרו בדירה היתה ידועה לאשה וב"כ כבר מיום מתן פסה"ד.

אילו סברו שיש בכך להצדיק הפחתת החיוב בשכ"ד ראוי, היה עליהם לפנות בבקשת הבהרה זו אז בסמוך למתן פסה"ד ולא להמתין שנתיים וחצי להעלאת טענות אלו.

טענותיו של ב"כ האשה כבר עלו לפנינו בדיונים ברכוש והוזכרו במפורש בפס"ד מיום 8/10/07, הן לענין העיכוב במכירה והן לענין החזקת חפציו של הבעל בדירה.

למרות טענות אלה ביה"ד פסק: "הואיל והצדדים התגרשו, הבעל מנוע ואסור לו לגור בדירה כל זמן שהאשה גרה שם. הואיל ובפועל האשה גרה לבדה לכן עליה לשלם לבעל מחצית משכ"ד ראוי החל מיום 16/09/03 ועד מכירתה בפועל. בענין גובה השכ"ד עליהם לפנות בנידון לשמאי או למתווך מוסכם".

הרי שהחלטנו לחייב האשה בשכ"ד ראוי בגובה מחצית שכ"ד ראוי לכל הדירה, בהתאם למה שיקבע ע"י שמאי.

עיקר הנימוק בחיוב האשה בשכ"ד הוא בכך שהם התגרשו ביום 16/09/03, ומאז אסור לבעל להיכנס לדירה והאשה נותרה לגור בדירה לבדה.

אילו רצתה האשה לצמצם חיובה בשכ"ד ראוי, היתה פונה לביה"ד בבקשה לאפשר לה להכניס שותפה לדירה שתתחלק עמה בשכ"ד ראוי.