שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' המרכז הזאולוגי תל אביב ואח' - פסקדין

           על אנטילופות שועטות, ראמים, חיות אחרות ותאונות דרכים.

1. ביום 14.11.2015 ביקרו המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) בפארק הספארי וטיילו בשטחו באמצעות רכבם. בתום הביקור, עת ביקשו המשיבים לעזוב את הפארק, נוצרה שיירה של רכבים שהתקדמה בקצב איטי לעבר שערי היציאה. בעוד רכבם של המשיבים עומד בפקק עם מנוע מונע, עדר אנטילופות שחלף בדהרה עלה על הרכב ופגע בו בעוצמה, כך שהמשיבים נותרו ברכב "חסרי אונים ומפוחדים עד לשד עצמותיהם" כאמור בסעיף 6ז לכתב התביעה. האם עסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים)?

2. בפסק דין חלקי מיום 18.2.2019 השיב בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' קליימן-בלק) על השאלה בשלילה, וקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש שנעשה ברכב לבין הפגיעה, והרכב היווה רק זירה להתרחשויות. כך, נקבע כי הפגיעה במשיבים לא נגרמה עקב היותם נוסעי הרכב, אלא מקורה בהתערבות גורם זר שאין לו כלום עם סיכונים אינהרנטיים של הדרך הנכללים בגדר סיכונים תחבורתיים. נוכח קביעות אלה, תביעת המשיבים נגד מבטחת רכבם (להלן: המבקשת) נדחתה, ונקבע כי התובענה תמשיך להתברר נגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

3. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופטת י' שבח, השופט י' אטדגי והשופטת ע' ברקוביץ) קיבל את ערעור המשיבה, וקבע כי האירוע עונה להגדרה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים. לעניין הקשר הסיבתי נקבע, בין היתר, כי היתקלות בחיה חולפת בתוך שטח הספארי היא בבחינת סיכון תחבורתי מקומי וטבעי לשימוש ברכב הנעשה בשטח הפארק; כי תאונת דרכים לא מצומצמת רק לפגיעת רכב מרכב אחר, ואין מניעה כי הרכב יפגע מבעל חיים; כי ההקשר התחבורתי עולה מנסיבות המקרה, כשעדר אנטילופות חצה את שביל היציאה שהיה חסום בפקק תנועה; והחריגות שבנסיבות האירוע אינה אמורה להשפיע על סיווג התאונה.

4. מכאן הבקשה שבפניי, הממוקדת בטענה כי לא התקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזקים שנגרמו למשיבים. בתמצית, טענת המבקשת היא כי דהירת האנטילופות היתה מקרית ואגבית לנסיעה ברכב, והשימוש בו לא תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק. בתוך כך נטען כי דהירת האנטילופות יכולה היתה להתרחש בכל מקום בשטח הפתוח של הפארק בו לא מורשים לנוע כלי רכב, ולכן אין לראותה כסיכון תחבורתי; כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר ההקשר התחבורתי של האירוע לא מעוגנת בחומר הראיות; וכי נוכח גבוליות המקרה יש לעשות שימוש במבחני העזר שהותוו בפסיקה ולקבוע כי הרכב היווה זירה בלבד להתרחשות. עוד טענה המבקשת, כי בהתאם למגמת הפסיקה, יש לקרב את ההגדרה של תאונת הדרכים למשמעותה הפשוטה והיומיומית, וגם מטעם זה יש לקבוע כי המקרה דנן לא חוסה תחת חוק הפיצויים. לטענתה, הבקשה נוגעת לסוגיות משפטיות הקשורות בשאלת קיומו של קשר סיבתי החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, באופן המצדיק דיון בפני בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

5. לאחר עיון בפסקי הדין של הערכאות קמא ולמקרא הבקשה, מצאתי כי דינה להידחות.

           כפי שציין בית המשפט המחוזי, הערכאות הדיוניות דנות כעניין שבשגרה בשאלה אם אירוע מסוים עונה להגדרת "תאונת דרכים" אם לאו. קולמוסים רבים נשברו בנושא, ומפעם לפעם עולה סיטואציה כדוגמת זו שבענייננו, שעל נסיבותיה החריגות יש ליישם את ההלכה הנוהגת. אכן, רמיסתו של רכב על ידי עדר אנטילופות אינו מחזה נפוץ במחוזותינו (כך למרבה המזל, באשר מפסק דינו של בית משפט השלום עולה כי האנטילופות מושא דיוננו הן הגדולות שבאנטילופות שבאפריקה ומשקלן נע בין 400 ל-800 ק"ג. כתוצאה מהאירוע החריג נגרם לרכב נזק כבד והוא הוכרז כ-"Total Loss", ונטען כי למשיבים או למי מהם נגרמו נזקי גוף ונפש שטיבם עדיין לא הוכרע). גם אם המקרה אינו שגרתי, טענות המבקשת נסבות בסופו של יום על יישום הדין בנסיבות המקרה הפרטני, כך שספק אם יש הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו והשוו לרע"א 455/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אלמישאלי, בפסקה 5 (‏10.3.2016)).

6. על אף שמדובר במקרה חריג, מאחר שהמקרה נוגע לשאלה של הגדרת תאונת דרכים, מצאתי לנכון להידרש לטענות המבקשת לגופן.

           סיווגו של המקרה כתאונת דרכים לצורך חוק הפיצויים עלול לעורר ממבט ראשון תמיהה מסוימת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, "הגיונן של שתי הגישות הנוגדות בצדן, ואף אחת מהן אינה מופרכת". עם זאת, לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיקה התערבות. אסביר.