שיסל עמית נ' זילנקס אינווסטמנטס

פסק דין

1.רקע כללי

התובע הגיש תביעה לתשלום יתרת שכר עבודה בגין חודשים 10/ 2-3 וגמול שעות עבודה בשבת.

בדיון במעמד הצדדים חזר בו התובע מתביעתו בגין פדיון חופשה.

מוסכם כי השכר נשוא התביעה לא שולם לתובע.

לטענת הנתבעת, הוצע לתובע שכר בשיעור מופחת בגין חוסרים כספיים ואי מתן הודעה מוקדמת, ואולם התובע סירב לקבלו. מעטפות דואר רשום אשר לא נדרשו ע"י התובע הוצגו בדיון.

בדיון במעמד הצדדים מסר ב"כ הנתבעת לתובע שני שיקים, האחד בסך

-.4,225 ₪ בגין משכורת חודש 2/10 והשני בסך -.205 ₪ בגין ימי עבודתו בחודש 3/10.

השאלה העומדת לדיון, הזכאי התובע ליתרת שכר עבודה ולגמול עבודה בשבת כטענתו, אם לאו.

2.חומר הראיות

התובע העיד בדיון כי בוצעה גביית תשלום עבור העסקה בהתאם לחשבונית נ/1 במסוף לאחר שקיבל אישור מנכ"ל החברה, מר קנזו להנחה מיוחדת ללקוח. אשר לעסקה בהתאם לחשבונית נספח ב' לכתב ההגנה העיד התובע כי מעולם לא בוצעה על ידו. עם זה, הודה התובע כי בשיחה עם מנכ"ל החברה, הועלה נושא המקלט החסר ונאמר לו שהעניין בבדיקה.

מנהל החברה בעדותו מנגד לא זכר האם המקלט החסר נבדק במחסן החברה בארץ או ברוסיה.

אשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע – מדובר בתקופת עבודה של חודשיים וחצי. בעדות התובע בדיון נאמר כי התובע פנה בענין הניכויים בשכרו למנהל החנות, ולד, אשר השיב לשאלתו בענין המשך עבודתו: "מצידי אל תמשיך לעבוד".

אשר לתביעה לתשלום תוספת שכר בגין עבודה בשבת – הנתבעת העידה כי החנות בבעלותה בה ביצע התובע עבודתו בדיזנגוף סנטר סגורה בשבת .

3.דיון והכרעה

כאשר נותקו יחסי העבודה והעובד חדל לעבוד אצל מעבידו, המעביד

"רשאי ... לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו...".(סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר).

הלכה פסוקה קובעת כי כוונת המילים "יתרת חוב" לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו ולנכות כל סכום משכרו של העובד כישר בעיניו (דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל – שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כ"ח, 241).

במקרה דנן, טענות הנתבעת בענין חוסרים כספיים אשר נגרמו על ידי התובע כביכול לא נתמכו בתשתית ראייתית והוכחשו בעדות התובע. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד. לא הובאו ממצאים כלשהם בגין תלונה שהוגשה למשטרה, כטענתה. משלא הוכח הקשר בין חוסרים כספיים בחברה הנתבעת, ככל שהיו, לבין עבודתו של התובע, דינן של הטענות להידחות.

אשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע לאחר תקופת עבודה קצרה, יחסית, בנתבעת לא שוכנעתי כי מדובר בהתפטרות חד-משמעית המחייבת הודעה מראש, נוכח עדות התובע לפיה נאמר לו על ידי האחראי עליו לעזוב כאשר פנה בדרישה לתשלום הפרשי שכר, עדות שלא נסתרה.