שינוי הסכם גירושין והפחתת מזונות

לפנינו ערעור על החלטת ביה''ד האזורי מיום כ''ט במרחשוון תשע''ג (14.11.12) בה נכתב:

"לאחר שמיעת האב והאם וב"כ, ביה"ד מחליט:

דוחים את בקשת האב להפחתת מזונות גם אם יש שינוי נסיבות, הואיל ויש כסף של האב שהוא בנאמנות בסך כ-350,000 ש"ח הרי יש לאב מאיפה לשלם. כמו כן, בקשר לטענת האב שהדירה שווה יותר מהמחיר שאמר לו המתווך, הרי הוא גרם לעצמו שלא בירר היטב את מחירה של הדירה לפני המכירה.

זאת ועוד הבעל קבל בקניין עפ"י הדין, והבעל אינו יכול לטעון טענות שלא הוכחו."

הצדדים התגרשו בתאריך 29.5.11 ולהם שישה ילדים קטינים.

בהסכם הגירושין התחייב האב בסכום של 9,000 ש''ח לחודש עבור מזונות הילדים.

בנוסף לכך לצדדים הייתה דירה משותפת בירושלים, ובהסכם נקבע שהאשה תרכוש את חלקו של הבעל בדירה תמורת סך של 400,000 ש''ח, והכסף יופקד בנאמנות כביטחון עבור מזונות הילדים אם הבעל יאחר או לא ישלם את חיובו.

לטענת המערער, עובר לכריתת הסכם הגירושין הוא שימש בתפקיד ראש ישיבה במדינת [ו'], ומשכורתו החודשית עמדה ע''ס 4,200 דולר, ובנוסף לכך התגורר בישיבה בחינם.

לאחר זמן נישא לאשה אחרת, גרושה, ובעקבות טענות רבנים מסוימים על כשרות הגט של האשה השנייה אשר לטענתם היא עדיין אשת איש נשלחו מכתבים להנהלת הישיבה בה כיהן והוא פוטר מעבודתו, ובעקבות העניין הנ''ל התקשה למצוא מקום עבודה.

לאחר זמן מצא מקום עבודה אחר וסך השתכרותו הוא 3,000 דולר ובנוסף צריך לשלם עבור מגוריו.

לטענתו, טעה ביה''ד האזורי בכך שלא התחשב בשינוי הנסיבות כדי להפחית את גובה המזונות, ובכך שדחה את תביעתו מהנימוק שיש בידו כספי נאמנות ויש לו מאיפה לשלם.

לטענת המשיבה, לאחר הגשת התביעה להפחתת מזונות בביה''ד הרבני בעקבות טענת המערער לשינוי נסיבות, התקיים דיון בביהמ''ש לענייני משפחה, ובמסגרתו הסכים המערער לערוך שינויים בהסכם הגירושין ולפיהם ייגבו דמי המזונות מכספי הנאמנות לאחר איחור של חודש אחד ולא לאחר שלושה חודשים כפי שנכתב בתחילה, וכן הוסכם שיוטל עיקול על כספי הנאמנות עבור דמי המזונות השוטפים, ומכאן - לטענת המערערת - יש ללמוד שהבעל הסכים לגובה המזונות גם לאחר שינוי הנסיבות הנטען.

עוד טוען המערער בנוגע לדירה. לטענתו, לא היה בקי בזמן עריכת ההסכם במחירי הדירות בארץ וסבר שערך הדירה הוא כמיליון ומאה אלף ש''ח ולכן הסכים שהאשה תרכוש את חלקו תמורת ארבע מאות אלף ש''ח, בעוד שהערך האמתי של הדירה באותו זמן היה גבוה יותר - כמיליון וארבע מאות אלף ש''ח. על כך השיב ב"כ המשיבה: בפועל, ובהתאם לנתוני רשות המסים, דירות מקבילות שנמכרו באותה תקופה באזור סמוך, נמכרו במחיר של כמיליון ש"ח עבור דירות בעלות שטח 75 מ"ר. הצדדים ישבו לסכם את הסכמותיהם לגירושין, ולפרוטוקול הדיון אמר המערער עצמו שלמרות שמתווך אמר לו שהדירה שווה מיליון מאה, הוא מסכים לסכום 950,000 ש"ח ולעשות הנחה למרות שלדבריו שווי הדירה מיליון ושלש מאות שקל. בתחילה ביקש המערער 600,000 ש"ח עבור חלקו בדירה, ולבסוף ירד לסכום 450,000. האשה כלל לא הכירה את המתווך. שיתבע את המתווך ולא את מרשתי.

ב"כ המערער השיב כי הדירה לא עולה מיליון ומאה, "לא קיים דבר כזה. אז היה יותר יקר. מכל מקום דורשים למנות שמאי ואנו נשלם עבורו. ברור לי שיקבע ששווי הדירה מיליון וארבע מאות, ומרשי הוטעה על ידי האשה. מעולם לא נטען בפני בית הדין האזורי, שמרשי הסכים לרדת מן הסכום. בפרוטוקול הדיון לאחר מכן אמר ששווי הדירה מיליון ושלש מאות."

לפנינו טענת המערער שעקב שינוי הנסיבות יש להפחית את גובה המזונות.

ויש לנו לדון האם ההתחייבות שהתחייב הבעל בשעתו, תקפה גם אם אכן חלו שינויים לרעה במצבו הכלכלי.

הנה בנדון זה יש להבחין בין שלושה סוגי התחייבויות:

          א.        התחייבות הבאה כתמורה.

          ב.        חוב שהתחייב בו אדם על דבר שאינו חייב בו מעיקר הדין, וגם אין ההתחייבות תלויה בדעת אחר.