שימוש בזרע מנוח

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה כב' השופטת י' גרינוולד-רנד מיום 26.6.17.

המערערים 1, 2 הם הורים (להלן: "ההורים") ששכלו שניים מילדיהם, י' שהתאבד ולאחר כ-5 חודשים, הלך לעולמו ח' (להלן: "המנוח"), שנרצח.

אין מחלוקת כי במועד פטירתו הייתה למנוח בת זוג לה עמד להינשא, הגב' א.ס.

על פי בקשת ההורים, נשאבו כ-11 מנות זרע מן המנוח בסמוך לפטירתו והופקדו בבית חולים "איכילוב".

ההורים עתרו לצו שיורה למשיב 1 (להלן: "המשיב") להתיר להם לעשות שימוש בזרעו של המנוח לצורך הפרייתה של מערערת 3 (להלן: "האם המיועדת").

ביום 30.3.16 הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר. בתסקיר מיום 8.5.16 הומלץ: "לאור כל הדברים הללו ולאור הבעת הסכמתה של הגב' א.ס אשר הובאו בגוף התסקיר, חברי הוועדה מתרשמים שיש לאשר את בקשתם של ע' וס' ש' והגב' נ' לעשות שימוש בזרעו של ח' ז"ל לצורך הפרייתה של הגב' נ' ולהביא ילד לעולם".

הגב' א.ס אף מסרה תצהיר מיום 15.7.15 ברוח זו.

כפי שהצהירה ב"כ המשיב בפנינו היום, המשיב ויתר על חקירת המצהירים מטעם המערערים מאחר שהיה מוכן לקבל את התצהירים כפי שהם ולהתמודד איתם, כך בלשונה.

למרות התסקיר, נוכח ההלכה בבע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית (22.12.16) (להלן: "הלכת פלונית"), נדחתה תביעתם של המערערים. בית משפט קמא קבע כי נפל דבר בישראל ונקבע כי מקום בו נפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה בחייו, קמה חזקה הניתנת לסתירה לקיומו של רצונו המשוער של המנוח להביא ילדים לעולם גם לאחר מותו, עם בת זוגו. על כן, כאשר האם המיועדת אינה בת זוג, לא רשאי אדם מלבדה לעשות שימוש בזרעו לצורך הפרייה.