שיהאב נ' עירית חיפה ואח' - פסקדין

פסק דין

לא מובנת לי הריצה לשופט תורן עם בקשה לסעדים זמניים (כלומר סעדים דחופים שאינם יכולים לחכות עד קביעת התיק לדיון בפני שופט בדרך הרגילה) על כל דבר ולו הקל ביותר.

נראה שמדובר בנוהג שמכה שורשים עמוקים במיוחד. ההליכים של צו מניעה ופסק דין הצהרתי הפכו להיות מכשיר רב עוצמה לקיצור תורים,מכשיר "עוקף" ערעור,מכשיר עוקף בקשות לארכה ולביטול פסקי דין,מכשיר עוקף השתקים ומעשי בי דין ,מכשיר לניפוץ עקרון היסוד של סופיות הדיון ומכשיר מצויין לקביעת מותב רצוי (השופט התורן שקיבל את התיק)

לא ולא,יש דרך המלך ורק כשלא ניתן ללכת בה וכל עוד לא מופר כלל משפטי אחר פונים לסעד זמני פוגעני של צו מניעה ולסעד היוצא דופן של פסק דין הצהרתי.

בפני בקשה "למנוע מהמשיבים ו/או מי מטעמם לנקוט הליכים לרבות משפטיים ו/או מבצעיים כנגד המבקש...."

רק ש:

כנגד המשיבה 2 מתנהל הליך בבית משפט אחר בדיוק באותו עניין אז כיצד זה פותחים כנגדה הליך נוסף כשיש כבר הליך תלוי ועומד,איך אפשר כאן למנוע מהמשיבה 2 לנקוט בהליכים בהליך שם או בכלל,הליכים שנוגעים לסוגיית הסכם השכירות שבין הצדדים וביטולו ואשר נדונים במסגרת אחרת?

ואולי יבוא המבקש ויאמר שלא מדובר בדיוק באותו עניין,אז היכן כתבי הטענות של ההליך האחר? כיצד ניתן להבין איזה הליכים בדיוק הוא מבקש למנוע?

על סמך מה חושב המבקש שהמשיבה 2 תנקוט כנגדו הליכים? משכך ועל בסיס הקיים אין מקום לתת כנגדה סעד זמני ובוודאי שלא במעמד צד אחד.

אשר למשיבה 1,מה קרה? מדוע יש לרתום את העגלה לפני הסוסים? איזה הליך נפתח כנגד המבקש? אף אחד!

היכן מכתב דרישה והתראה על פתיחת הליכים?

לא צורף לבקשה!

מה הדחיפות שצריך לקבל סעד זמני ?

אין דחיפות!

האם הצהיר המבקש שיש לו אפילו "חשש" מההליכים שאותם הוא רוצה למנוע?

לא הצהיר!

ממתי יודע המבקש שהמשיבה 1 סבורה שהוא צריך לשאת בארנונה?

מ"בקרוב לסוף שנת 08" כפי שצוין בבקשה ,שנה חולפת ללא פגע והיום מגיע המבקש עם בקשה לסעד זמני?

האם התהפכו הסדרים?

האם דרך הטבע היא לא הגשת תביעה ע"י המשיבה 1 ואח"כ הגשת הגנה בה יעלה הנתבע את טענותיו? האם מי שרץ ראשון לביהמ"ש יחשב גם כמי שצודק?