שיבלי נ' לוי ואח' - פסקדין

החלטה

1.בקשה לדחיית התביעה על הסף כנגד המדינה. כמפורט בבקשה המשיב מס'1 הגיש תביעתו זו כנגד המדינה וכנגד משיב מס' 2, בעילת לשון הרע. המשיבים שניהם משרתים כסוהרים כאשר לטענת משיב מס' 1 משיב מס' 2 הגיש כנגדו תלונת שווא ליחידה הארצית לחקירות שוטרים ובכך פגע בשמו הטוב. עילת התביעה כנגד המדינה הינה כמעסיקתו ו/או האחראית ו/או שולחת משיב מס' 2.

2.כמפורט בבקשה שהוגשה לפני יש לדחות התביעה על הסף ממספר טעמים. הטעם הראשון הינו שאין לבית משפט זה סמכות ענינית לדון בתובענה שכן עסקינן בתביעה של עובד כנגד מעבידו.

3.הטעם השני הינו שהמדינה כמעבידה אינה חבה באחריות בנזיקין על עוולת לשון הרע שביצע מי מעובדיה.

4.הטעם השלישי הוא שהמדינה כמעבידה אינה חבה בנזיקין בגין עוולת לשון הרע שמקורה בתלונה רשמית שהוגשה על ידי עובד.

5.הטעם הרביעי הוא שהמדינה אינה חבה בנזיקין על פרסום העלול לכלול לשון הרע אם הפרסום בוצע כדין.

6.המשיב מס' 1 בתגובתו טוען כי אחריות המדינה נובעת מכח אחריותה השילוחית כמעבידתו של המשיב ולא נוגעת למערכת יחסי העבודה שבין הצדדים אלא לאחריותה השילוחית למעשי הנתבע וכמי שהתרשלה בבחירתו בהעסקתו ובהכשרתו.

7.עיון בכתב התביעה מעלה שאין כל טענת רשלנות כנגד המדינה כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה. מאחר וכתב התביעה צריך לפרט את כל עובדות התביעה ומאחר ולא הועלו כל טענות בגין רשלנות המדינה בבחירתו בהעסקתו ובהכשרתו של משיב מס' 2 לא אוכל לקבל הטענה כעת.

8.טוענת המדינה לכך שבתיקון מס' 6 לחוק הנזיקין האזרחיים אשר ביטל את סעיף 4 לחוק למעשה נקבע שאין כל אחריות למדינה באשר ללשון הרע. איני יכולה לקבל הטענה. משבוטל סעיף 4 לחוק, אזי אין כל פטור כיום למדינה מתביעות לשון הרע. אף מדברי ההסבר שצוטטו על ידי המדינה מתחזקת מסקנתי שהמחוקק ביקש שלא לחסום הגשת תביעות כנגד המדינה בעוולת לשון הרע.

9.באשר להעברת התיק לבית הדין לעבודה לאור סעיף 24 א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, המבקשת מסתמכת על פסק דין של המחוזי מרכז ת"א 8370-02-10 חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ , (מיום 06 יולי 2010) ובו קבע השופט מבחנים לשם כינונה של סמכות יחודית לבית הדין לעבודה והינם: א. מבחן זהות הצדדים: אם בעלי הדין הם עובד ומעביד, ב. מבחן העילה: האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, וכן- ג. מבחן הקשר הסיבתי:האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה. לשיטת המבקשת , עקב העובדה שהתובע עובד אצל הנתבעת ולנתבעת מיוחסת אחריות שילוחית, כמו כן עילת התביעה הינה לשון הרע, ראוי כי התביעה תתברר בבית הדין. המשיב מנגד, טוען כי הוספתה של המבקשת נובעת מאחריותה השילוחית כמעבידתו של משיב 2 ולא נוגעת למערכת היחסים בין המבקשת למשיב אלא לאחריות שיש למבקשת על משיב מס' 2. טענתו של המשיב כלפי המבקשת הינה כי המשיבה התרשלה בבחירת משיב 2 כעובד, בהכשרתו ובהעסקתו.

10.בענינינו לא הוכח כלל כי עילת התביעה הינה בקשר ליחסי העבודה, אלא כעולה מכתב התביעה עילת התביעה הינה בגין מעשים שעשה מי מעובדי הנתבעת. משכך איני סבורה שמתקיים התנאי אשר נקבע בפסיקה לצורך קיום סמכות יחודית של בית הדין לעבודה.

11.בכל הנוגע לסמכותו העניינית של בית משפט זה. המשיב טוען שהמדינה אחראית מכח אחריותה השילוחית כמעבידת המשיב מס' 2.

המבקשת טוענת כי גדרה של אחריות שילוחית של המעביד לעוולת עובדו, קבוע בסעיף 13 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , התשכ"ח-1968 :

חבות מעביד13.(א)לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו —

(1)אם הרשה או אישרר את המעשה;

(2)אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;

אולם —

(א)מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;

(ב)מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו.

(ב)רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.