ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
44894-06-11
05/02/2012
|
בפני השופט:
אברהם אברהם
|
- נגד - |
התובע:
נסאר שיבלי
|
הנתבע:
ועד מקומי יקנעם ( מושבה )
|
פסק-דין |
פסק דין
רקע
1.המערער מחזיק נכסים אחדים בשטח השיפוט של המשיב. האחרון חייב את המערער בארנונה ובאגרת ביוב, אלא שזה לא שילם את חובו. מכאן באה תביעתו בבית משפט השלום.
2.שלל טענות העלה המערער כנגד חיובו בארנונה, ובית המשפט הכריע בכולן. על אחדות מהן בלבד הוגש ערעורו שלפניי, ולכן סביבן יסוב פסק הדין שבערעור.
משרד
3.בתחנת הדלק בה מחזיק המערער קיים משרד, ובגינו חויב בארנונה. בית המשפט קמא העמיד את החוב על 37,243.42 ₪. המערער טוען, כי נפלו טעויות בחשבונו של בית המשפט, כשהוא מציין את תעריפי הארנונה למשרד בשנים הרלוונטיות, אותם יש לכפול בשטחו של המשרד, משמע 101 מ"ר.
4.טענתו זו של המערער אין בידי לקבל. החשבון אותו הוא עורך בערעורו נעשה על ידי מכפלת התעריף בשטח המשרד, בלא שהובאה בחשבון תוספת הפיגורים, וגם אותה תבע המשיב בתביעתו. לתוספת זו זכאי המשיב, משחוב הארנונה לא שולם.
חממה
5.ועוד טוען המערער לטעות שנפלה מלפני בית המשפט קמא ביחס לחממה שבחזקתו, שטחה 1056 מ"ר. לטענתו – בפסק הדין קבע השופט קמא, כי בשטח זה נעשה שימוש שחציו חקלאי וחציו עסקי. לשיטתו – משקבע השופט קמא, כי במקום נעשית פעילות מעורבת, היה מקום לחלקה כך ש-90% מן השימוש ייזקף לחקלאות ורק 10% למסחר.
6.טענה זו אין בידי לקבל, באשר היא מתבקשת את התערבותי בקביעה עובדתית, אותה קבע השופט לפי אומדן שיעור השימוש לחקלאות שנעשה במקום, לעומת המסחר, ולהבנתו התחלק השימוש חלק בחלק. במסקנה זו אין כל מקום להתערב.
7.ועוד טוען המערער לטעות חישוב שנפלה מלפני בית המשפט קמא. הוא טוען, כי אף שהשופט קמא חילק את השימוש בחממה לשני שימושים נפרדים, את החשבון הוא ערך לפי תעריף של מסחר עבור כל השטח כולו.
8.ובכן לטענה זו של המערער אין יסוד. הוא טען, כי התעריף למסחר עמד על 31.60 ₪ למ"ר. עיון בצו הארנונה לשנת 2008 מעלה, כי התעריף למשרדים, שירותים ומסחר עמד על 60.72 ₪ למ"ר, והכפלת התעריף במחצית שטח החממה (528 מ"ר) מביאתנו לכדי 32,060 ₪. אם נוסיף לסכום זה תוספת פיגורים, כי אז נגיע כדי סכום, העולה על זה שאותו קבע השופט קמא עבור מחצית שטח החממה, קרי 32,941.92 ₪. אין מקום, על כן, להתערבות בפסיקתו של בית המשפט קמא.
מכולות
9.המערער טוען לשגגה שנפלה מלפני בית המשפט קמא בחייבו בארנונה עבור המכולות המצויות בשטח, כיוון שאלה אינן מצויות בשטח באופן תמידי, ומכל מקום לא הוכח כי נעשה בהן שימוש כמחסן. לשיטתו הן משמשות למחסן חקלאי.
טענה זו של המערער אין בידי לקבל, באשר קביעתו של בית המשפט קמא בעניין זה הינה קביעה עובדתית, בה אין כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.
פנצ'ריה
10.טוען המערער לשגגה שנפלה מלפני בית המשפט קמא בכך שסיווג את המבנה ששימש בעבר כפנצ'ריה, כ"סככות ומחסנים". לשיטתו היה על השופט לסווג נכס זה כמחסן חקלאי, ולכן במקום חיוב של 18,076.65 ₪ צריך שיהא 323.84 ₪.
גם טענה זו של המערער אין בידי לקבל, כיוון שעניין לנו בקביעה עובדתית אודות השימוש שנעשה במבנה, משמע כמחסן ולא מחסן חקלאי, ובקביעה זו אין מקום להתערבות.
סככות
11.עוד טוען המערער לטעות שנפלה מלפני השופט קמא בכך שלא קיבל את עדותו כמהימנה, ככל שהתייחסה לשימוש שנעשה בסככות. ובכן טענה זו טוב היה לה שלא תבוא כלל בגדריה של הודעת הערעור. לא זו בלבד שמדובר בקביעה עובדתית, כי אם בכזו הנסמכת, בין היתר, על דחיית עדותו של המערער כבלתי מהימנה, ובכגון דא אין כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.