שי פרץ נ' י. אליה ובניו בע"מ

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר שי פרץ (להלן: "התובע") נגד חב' י. אליה ובניו בע"מ (להלן: "הנתבעת"), המתייחסת לתקופת עבודתו בשירותה, מחודש יולי 2007 ועד לחודש נובמבר 2008 כולל.

בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של כ- 120,000 ₪ הנתבעים בעילות שונות. את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים, עילות התביעה וטענת קיזוז שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה; משם ניגש לבירור העובדות אשר ישמשו בסיס לדיון בטענות הצדדים. את פסק הדין נסיים בבירור רכיבי התביעה השונים ובטענת הקיזוז.

הצדדים:

1.התובע, מר שי פרץ, תושב באר שבע, התקבל לעבודה בנתבעת בחודש יוני 2007 כאחראי על עבודות "בדק בית" במבנים שהקימה הנתבעת למגורים .

2.הנתבעת הינה חברה בע"מ ועיסוקה בעבודות בניה ויזמות. בתקופה הרלוונטית לתביעה התמקדה פעילות הנתבעת בהקמת מבנים למגורים באזור הדרום.

התביעה:

3. בתביעה שהגיש התובע בחודש אפריל 2009, טען התובע לפיטוריו בחודש נובמבר 2008, בתקופת היעדרות מסיבה רפואית בעקבות תאונת עבודה מיום 8.9.08. התובע טען כי פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק שוויון זכויות") וביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, על פיטורים בניגוד לחוק שוויון זכויות בסכום של 50,000 ₪.

4.על פי כתב התביעה, משפוטר התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

פיצויי הפיטורים נתבעים ביחס לתקופת העבודה שמיום 8.7.07 – ועד ליום 16.11.08 על בסיס שכר ברוטו ממוצע של 6,500 ₪ לחודש. בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים בסכום של 8,666 ₪.

את התביעה לדמי הודעה מוקדמת העמיד התובע על יסוד משכורת חודש אוגוסט 2008 בסכום של 7,568 ₪.

5.כתב התביעה מציין כי מהתובע נמנעה הזכות לחופשה לאורך תקופת ההתקשרות עם הנתבעת. על רקע זה טען התובע לזכאות לדמי פדיון חופשה ביחס למכסת ימי חופשה לפדיון בת 12 ימים ועל פי ערך יום חופשה של 948 ₪ ברוטו ליום - בסכום של 11,376 ₪. לגרסת התובע שילמה הנתבעת על חשבון הזכות לחופשה סכום של 1,280 ₪; ומכאן העתירה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע ברכיב תביעה זה סכום של 10,096 ₪.

6. הגרסה המופיעה בכתב התביעה טוענת להעסקה במתכונת קבועה ולפיה יום העבודה של התובע התחיל בשעה 06:00 והסתיים בשעה 19:00. לפיכך נטען בפנינו, כי התובע זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות של שלוש שעות נוספות ליום לפחות; ועל רקע זה הוגשה תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 15,000 ₪.

7.סעיף 47 לכתב התביעה עניינו, טענת התובע לזכותו לתשלום ימי מחלה כדלקמן:

"עקב קיומו של אי כושר זמני של התובע כעובד אצל הנתבעת לעסוק במלאכותיו הכל עפ"י ממצאים רפואיים כולל רופא תעסוקתי שקבע מגבלתו ואי כשירותו לעבוד אצל הנתבעת כפי התעודות הרפואיות שטרח והמציא מלפני הנתבעת אשר התעלמה לחלוטין ממימוש זכאותו זו ל"דמי מחלה", הגם הודעת הפיטורים עקב מוגבלותו של התובע והגם שביקש ע"י פרקליטו במכתב להיות מועסק בעבודות אח', לא נענה בחיוב, לא אפשרו לו לקבל תקבולי שכרו מן המל"ל עקב סירוב לחתום ע"ג טופסי המל"ל מתוך "עצימת עיניים" וחשש להודיה בת.העבודה בחוסר רגישות ורמיסת זכויות העובד אשר רק בהתערבות משפטית של פרקליטו באיחור ניכר, תוך תק' חוליו ללא שכר וכן בת' ההודעה המוקדמת לה זכאי, הרי זכאי התובע ל"דמי מחלה" בגין 90 הימים שטרם "זכה" לקבלת תקבול מן המל"ל ולו לא "חלקי" וזאת בגובה שכרו ברוטו ע"ס: 7,568 ₪ במכפלת 3 חד' דהיינו זכאי ל- 22,704 ₪.

התובע מדגיש ומציין כי במועד בו יזכה לתגמול מן המל"ל בגין תשלום "דמי מחלה" בגין 90 ימי העבודה בהם היה במצב בריאותי של אי כושר כהמלצות רופאיו, כולל רופא תעסוקתי יקזז תגמולים אלה מרכיב תביעה זה כנגד הנתבעת.

מצ"ב העתק התביעה למל"ל אשר רק בהתערבות בא כוח התובע נאותו לחתום לתובע על הטופס בל/211 ולהשיבו כדי להגשתו למל"ל וכך הוגש באיחור ניכר כשהתובע ומפחתו נותרו ללא שכר בהיות התובע במיטת חוליו ומסומן נספח ו'."

8.הפרק האחרון של התביעה נשוא פסק הדין, עניינו זכויות סוציאליות אשר לטענת התובע נמנעו ממנו במהלך תקופת עבודתו בנתבעת כלהלן:

א.פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בחודשים יולי 2007 ועד כולל יוני 2008, בסכום של 2,340 ₪.

ב.הפרשים על חשבון דמי הבראה המתייחסים לתקופת העסקה בשנה השניה לעבודתו של התובע, בסכום של 716 ₪.