שטרנהיים נ' מדינת ישראל - פסקדין

למערער טען עו"ד שימי קדוש

למשיבה טענה עו"ד גב' רונית גרניק-סופר

פסק דין

א.פתח דבר:

1. לפני ערעור המופנה כנגד הכרעת הדין.

2. המדובר בערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחדרה (להלן:"בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 30/1/12 ע"י השופט א' גופמן בתיק 4624-01-10.

ב.ההליך בפני בימ"ש קמא:ו

1. המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין העבירות הבאות:

גרימת נזק לרכוש או חבלה לאדם, עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 (להלן:"התקנות"), עבירה של נהיגה ברשלנות לפי ס' 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן:"הפקודה"), ביחד עם ס' 38 (2) לפקודה ועבירה של אי מתן זכות קדימה, לפי תקנה 64 (ה) לתקנות ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה.

2. בכתב האישום נטען כי ביום 28/12/09, נהג המערער ברכב פרטי בכביש 4 לכוון דרום והגיע לצומת עם רחוב חוף הכרמל בשכונת נווה חיים שבחדרה. המדובר בצומת שמוצב בה רמזור בו המערכת פעלה והייתה תקינה.

3. המערער הגיע לצומת, נהג ברשלנות ונכנס לתכה כשהאור בכוון נסיעתו אדום. כתוצאה מכך, התנגש עם רכב אחר שנכנס לצומת מימין לכוון נסיעת המערער וכאשר האור שבכיוון נסיעתו היה ירוק.

4. המערער לא נתן זכות קדימה וגרם לתאונה שבה נחבל נהג הרכב האחר וכלי הרכב נזוקו.

5. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 26/12/11 להרשיע את המערער בדין. זאת ועוד, גזר בימ"ש קמא על המערער ביום 30/1/12 את העונשים הבאים:

1,500 ₪ קנס שישולם ב - 3 תשלומים, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

כאמור הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

ג.טענות הצדדים:

1. ב"כ המערער טען הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפניי כי בימ"ש קמא טעה בהרשיעו את המערער וזאת לאור הסתירות המהותיות של העד האובייקטיבי מר חי ואזנה. לדעת המערער עד זה העיד במפורש כי הוא לא ראה את האור שברמזור ולכן לא היה מקום לבסס את הרשעת המערער על פי עדות זו.

2. המערער הפנה בהודעת הערעור הן לעדות העד האובייקטיבי, מר ואזנה במשטרה, שם אמר כפי שציטט מסעיף 3 להודעת הערעור, כי הוא לא הבחין באור שהיה ברמזור בעת התרחשות התאונה ואף הביא את דבריו בעדותו בביהמ"ש בסעיף 4 להודעת הערעור, שם מסר כי הוא לא ראה מה היה האור ברמזור עת התרחשה התאונה.

3. לדעת המערער לא היה בימ"ש קמא יכול להסתמך על עדות זו כדי לבסס הרשעה בדין.

4. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, הכרעת הדין של בימ"ש קמא מפורטת, מנומקת ומבוססת על קביעות עובדתיות שכדרכה של ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. כאמור התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות נעשית בצמצום ורק במקרים שהוכרו על פי הפסיקה וכי עניינו של המערער אינו דומה למקרים המצדיקים התערבות.