שטרן נ' שטרית ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 23.7.2012 בכביש עוקף נתיבות. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 5,313 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעים – משאית כיבוי אש – לאחר נסיעה איטית בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, כשהנתיב הימני חסום על ידי מכוניות חונות, סטה ימינה כשהתאפשר הדבר, ואיפשר לרכב התובע לעקוף אותו, אלא שאז, במפתיע, חזר וסטה שמאלה, ופגע ברכב התובע, אשר מצדו נהדף שמאלה, ועלה על אי התנועה המפריד בין מסלולי הכביש.

4.הנתבעים טוענים, כי המשאית, שהיתה בנסיעה מבצעית, כלל לא סטתה ימינה, אלא נסעה על הנתיב השמאלי, עם סטיה מסוימת לנתיב הימני, וביקשה לפנות שמאלה אל דרך עפר, לעבר השריפה שבעבורה יצאה לדרך, ואילו רכב התובע עקף אותה משמאל. הנתבע 1, שנהג במשאית, סטה מעט ימינה, כדי לחמוק מהרכב העוקף, אולם לא הצליח למנוע את התאונה.

5.לבד מהנהגים, נשמעו עדויותיהם של שני נוסעים, האחד מכל צד.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובע, אני מעדיף את גרסת נהג התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל חוסר הסבירות שבגרסת הנתבעים, לפיה ביצע נהג התובע עקיפה, כשהוא נוהג ברכב פרטי רחב-יחסית (מדובר ברכב מתוצרת וולבו), בתוך אותו נתיב שעליו נסעה גם המשאית. אמנם, העד המסייע לנתבעים העיד כי כמחצית מהמשאית היתה בנתיב הימני, לעומת עדות הנתבע 1 עצמו, כי הגלגלים הימניים היו על הקו המפריד בין הנתיבים, אולם גם לשיטת העד, מדובר בייחוס נהיגה פראית בעליל, ואולי בלתי אפשרית, לנהג התובעים.

7.יתר על כן, התמרון המיוחס לנתבע 1 על ידי התובע והעד מטעמו מתאימים לעדות הנתבע 1 אודות מטרת הנסיעה. יש להניח, כי אם התכוון לפנות שמאלה, ולא הבחין כי מאחוריו רכב, התחיל את התנועה בסטייה ימינה. סברת נהג התובע, כי בכך התכוון הנתבע 1 לפנות לו את הדרך, לא נראית בלתי סבירה.

8.הפגיעה עצמה, בין פינתה השמאלית-קדמית של המשאית לכנף הימנית-אחורית של רכב התובע, מלמדת כי מדובר בעקיפה שכמעט הושלמה, ותואמת אף היא את תיאור עדי התובע. מאידך, עדות הנתבע 1, כי הפגיעה ארעה בעת שסובב את ההגה ימינה, אינה מתיישבת עם הגיון הדברים ועם אופן ומיקום הפגיעות.

9.לעניין זה, לא מצאתי כי יש לייחס משקל רב לעדות עד התובע, כי התאונה ארעה כמה מטרים קדימה מהמקום בו תיארו זאת יתר העדים.

10.משכך, אני קובע כי הנתבע 1 התרשל, ואילו נהג התובע לא יכול היה לצפות את החזרה של המשאית שמאלה, ולפיכך יש לקבוע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1 באופן מלא.

11.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את סכום התביעה, בסך 5,313 ₪, ואת אגרת התביעה, בסך 365 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן את שכר העדים שהתייצבו, בסך 1,200 ₪, ושכ"ט ב"כ התובע בסך 1,250 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.