שטרית נ' טלמור ערן הסעות

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה של מר שטרית משה (להלן – "התובע") נגד מעסיקו לשעבר, מר טלמור ערן (להלן: "הנתבע"), במסגרתה ביקש מבית הדין לחייב את הנתבע לשלם לו סכום של 46,200 ₪ מכוח עבודתו בשירותו, בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2011 וסיומה.

2.התובע מר שטרית משה, הוא נהג אוטובוס במקצועו.

3.הנתבע מר טלמור ערן, מפעיל שירותי הסעה כ"עוסק מורשה".

4.בכתב התביעה שהוגש בחודש ינואר 2012 טען התובע כי במהלך תקופת ההתקשרות – בחודשים אוגוסט וספטמבר - עבד 7 ימים בשבוע, במשך שעות היום והלילה ולפחות 200 שעות עבודה חודשיות (ראה: סעיפים 4 ו-5 לכתב התביעה).

כן נטען בכתב התביעה, כי התובע זכאי לשעות נוספות ואלה לא שולמו.

בתביעה נטען עוד כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטורי התובע ללא שימוע ואשר על כן מתבקש בית הדין לחייב את הנתבע "בסכום של 24 משכורות שהם 3,850 * 12 = 46,200 ₪" סעיף 16 לכתב התביעה.

על פי כתב התביעה לא ניהל הנתבע פנקס חופשה כדין ולא שולמו לזכות התובע הפרשות לקרן פנסיה כמתחייב בדין.

5.במסגרת כתב התביעה התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום של 46,200 ₪ (סעיף 22 לכתב התביעה). מכאן יוצא כי בפנינו תביעה מכומתת ביחס לרכיב התביעה שעניינו פיצויים שלא כדין (בהעדר שימוע). ביחס ליתר רכיבי התביעה – גמול העסקה בשעות נוספות במנוחה שבועית, פדיון חופשה ופיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – אין בכתב התביעה כל כימות או דרישה לסעד כספי.

6.להבדיל מכתב התביעה, בסיכומים שהגיש התובע העמיד התובע את תביעתו על סכום של 6,028 ₪ (בלבד). התביעה לפיצויים על פיטורים בהעדר שימוע נזנחה, כמו גם התביעות לפיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה ופדיון חופשה. הסכום המבוקש בסיכומי התובע, מורכב מרכיב של הפרשי שכר בסך של 5,931 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסכום של 397 ₪ (ראה: סעיף 14 לסיכומים).

7.בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, טען הנתבע כי התובע התקבל לעבודה על בסיס שכר לשעה ויחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו מיוזמתו של התובע, בהתפטרות.

על פי האמור בכתב ההגנה, שולם לתובע שכר לו הוא זכאי, בהתאם לדו"חות נוכחות. בנסיבות הללו, התביעות לשכר ולפיטורים שלא כדין – דינן להידחות.

הנתבע הוסיף, כי בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה, לא קמה חובת ביטוח להבטחת זכויות התובע בקרן פנסיה.

8.משזנח התובע את עילות התביעה שעניינם פיצויים על פיטורים ללא שימוע, דמי פדיון חופשה ופיצויים על אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה – פטורים אנו מלדון ברכיבי תביעה אלה. בנסיבות אלו נתמקד להלן בתביעה להפרשי שכר ובתביעה לדמי הודעה מוקדמת.

9.מעדויות ששמע בית הדין עולות העובדות הבאות:

א.נכון למועד ההתקשרות היה התובע בן 67 (ראה: עדות התובע עמ' 6 לפרוטוקול מיום 29.11.12 שורות 22-23).

ב.התובע התקבל לעבודה אצל הנתבע, כנהג בעסק למתן שירותי הסעה אשר מפעיל האחרון.

ג.במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, היה התובע אמור לבצע הסעות על פי סידור עבודה שנקבע מראש. נסיעה מחוץ לסידור, הייתה מתבצעת רק בהסכמת הנהג, התובע. לעניין זה סיפר הנתבע בעדותו:

"... סידור העבודה בדרך כלל הוא קיבל יום מראש, ואם היה משהו במידי, לא קיבלתי עבודה למעט אם העובד אמר שהוא מסכים. ברור לי שאף אחד לא יושב 24 שעות לרשותי" עמ' 13 לפרוטוקול מיום 29.11.2012 שורות 6-8.

ד.השכר ששולם לתובע שולם על בסיס שעה בהתאם לדיווח אשר היה מעביר התובע בתחילת כל הסעה ובסיומה. לעניין זה נשאל התובע בעדותו והשיב: