שטרית נ' אבו רקייק ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי תאונה שהתרחשה ביום 24.9.2008 בבאר שבע, בין משאית גרר מס' 3429100 השייכת לתובע לבין רכב צבאי מס' 601294 בו נהג הנתבע 1.

אין מחלוקת כי הרכב הצבאי פגע בדלת השמאלית (דלת הנהג) של המשאית. הפגיעה התרחשה בשעה שהמשאית של התובע חנתה בצד ימין של הכביש, מטרים ספורים לפני פנייה ימינה. הרכב הצבאי נסע בכביש והתכוון לפנות ימינה ותוך כדי הנסיעה ארעה התנגשות בין החלק הימני האחורי של הרכב הצבאי לבין דלת הנהג של המשאית. כתוצאה מההתנגשות נפגעה הפינה של הדלת.

תיאור המקרה עד כאן מוסכם על הצדדים. חילוקי הדעות נסבים על השאלה מתי נפתחה דלת המשאית – האם עובר להגעת הרכב הצבאי או שמא תוך כדי נסיעת הרכב הצבאי בקרבת המשאית. מכאן עולה השאלה במי נעוץ האשם בהתנגשות בין הדלת לרכב הצבאי.

התובע טען בכתב התביעה כי נכנס למשאית כדי להמשיך בנסיעה ובשעה שעמד לסגור את הדלת הגיע הרכב הצבאי ונתן מכה בחלק הצדדי של הדלת. לדברי התובע הוא הסביר לנהג הרכב הצבאי כי הלה לא חישב את הפניה ימינה מספיק רחב, הראה לו שלפי המכה הדלת הייתה פתוחה וטען שהנתבע 1 ראה שבכוונת התובע לנסוע מהמקום. התובע החתים את הנתבע 1 על מסמך בו נאמר כי "אני ריאד לקחתי סיבוב לא רחב ונכנסתי בדלת של משאית ... שהיא הייתה פתוחה".

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי מיום 25.9.2008. חוות הדעת עניינה "נזקים שאירעו לרכב במוקד שמאלי קדמי". השמאי קבע כי החלקים שניזוקו הם דלת שמאלית קדמית ופנס איתות שמאלי והעריך את הנזק בסך 6,300 ₪.

התובע חזר על טענותיו בפניי, כפי שנטענו בכתב התביעה, כאשר הדגיש כי בשעה שהרכב הצבאי התקרב הדלת הייתה פתוחה והרכב הצבאי פגע בדלת מלפנים. כתוצאה מהפגיעה הדלת התעקמה. התובע אישר בעדותו כי דלת המשאית נפגעה מחלקו הימני אחורי של הרכב הצבאי. עוד ציין התובע, כי המרחק בין רכבו לבין הצומת (בו אמור היה הרכב הצבאי לפנות ימינה) הוא כ-6 מטר.

הנתבע 1 מסר בעדותו בבית המשפט תיאור שונה. לדבריו, כשהגיע עם הרכב הצבאי עמד התובע על הגרר של המשאית. הנתבע 1 צפר לו והתובע סימן לו לעקוף. בשעה שהוא החל בעקיפת המשאית נפתחה פתאום דלת המשאית. לדבריו, בשעה שעבר סמוך למשאית התובע ירד מהגרר ופתח את דלת הנהג. כשהרגיש שדלת המשאית נפגעה קצת עצר מיד. בעת הפגיעה התובע עמד ליד הדלת. לאחר מכן, התברר שהדלת של המשאית אינה נסגרת טוב. הנתבע 1 ציין כי החליף פרטים עם התובע כשהוא מסביר לו שאינו יודע לקרוא. לדבריו, התובע דרש ממנו לכתוב שהוא אשם בתאונה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים, אין בידי לקבל את התביעה. כידוע, הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו", ולפיכך התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. התובע לא הרים נטל זה. על סמך העדויות שהובאו בפניי ותוך שקלולן, אני סבורה כי גרסתו של הנתבע 1 מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה של התובע.

קשה ליישב את עדותו של התובע על כך שהדלת הייתה פתוחה לכל אורך עקיפת הרכב הצבאי עם נסיבות התאונה ותוצאותיה. טענת הנתבעים כי הדלת נפגעה מחלקו האחורי של הרכב הצבאי לא הוכחשה על ידי התובע. עובדה זו מחזקת את הסברה שהדלת נפתחה תוך כדי מעבר הרכב הצבאי בסמוך אליה. שהרי אם עמד הרכב הצבאי לבצע פנייה ימינה, הדעת נותנת שככל שהתקדם בנסיעה גדל המרחק בין החלק האחורי של הרכב הצבאי לבין המשאית החונה מימין (כאשר החלק הקדמי של המשאית פונה ימינה החלק האחורי מתרחק לשמאל). מכאן שסביר להניח שאם הדלת הייתה פתוחה כל הזמן, הפגיעה בה הייתה מתרחשת מיד עם התקרבות הרכב הצבאי אל המשאית והפגיעה הייתה בין חלקו הקדמי של הרכב הצבאי לבין הדלת. התנגשות כאמור לא התרחשה.

מכאן שהאפשרות המסתברת יותר היא שהדלת נפתחה תוך כדי מעבר הרכב הצבאי בסמוך למשאית. אם כך הדבר, הרי שההתרשלות שהובילה לפגיעה בדלת נעוצה בהתנהגות התובע, שפתח את הדלת בחוסר זהירות כשתנאי הדרך לא אפשרו זאת, ולא בהתנהגותו של הנתבע 1. אם נפתחה הדלת תוך כדי נסיעת הרכב הצבאי, לא ניתן לייחס לנהג הרכב הצבאי אשמה בקרות התאונה.

תוצאות התאונה – כיפוף בפינה של הדלת – תומכות גם הן בגרסת הנתבע 1. שהרי אם היה הרכב הצבאי פוגע בחלק הפנימי של דלת המשאית כאשר הדלת פתוחה לרווחה, יש להניח כי תוצאות הפגיעה היו חמורות הרבה יותר מכיפוף הפינה של הדלת.

אשר למסמכים שצורפו לכתב התביעה – הפתק בכתב יד וחוות דעת השמאי - אין בהם כדי לבסס את גרסת התובע.

לגבי הפתק, הוא נוסח על ידי התובע וספק אם הנתבע 1 ידע על מה חתם, מה גם שהפתק אינו כולל תיאור מפורט של אופן קרות התאונה ואינו שולל לחלוטין את גרסת הנתבע 1.

לגבי חוות הדעת של השמאי, מחוות הדעת לא ניתן ללמוד על אופן התרחשות התאונה, שכן חוות הדעת היא כללית מאוד, ומתמקדת בעלות התיקונים ולא בטיב הפגיעות בכלי הרכב שהיו עשויים ללמד על נסיבות התרחשות התאונה.

לבסוף יוער כי החניית משאית הגרר מטרים ספורים מצומת חייבה את התובע לנקוט משנה זהירות בכל הקשור לפתיחת דלתות המשאית.

בסיכום הדברים, התובע לא הרים את הנטל לשכנע כי דלת המשאית הייתה פתוחה לפני הגעת הרכב הצבאי וכי התאונה התרחשה בשל נהיגה רשלנית של הנתבע 1. משלא הוכחה רשלנות של הנתבע 1, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.