החלטה
1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, נסיון לשידול לחבלה חמורה ונסיון לשידול לפגיעה במזיד ברכב, הכל כאמור בכתב האישום אשר פורסם זה מכבר ברבים.
2.היום מונחת בפני "בקשה דחופה ביותר לאיסור פרסום חומר חקירה", מכוח סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "הבקשה" ו "חוק בתי המשפט", בהתאמה). הבקשה מתייחסת לאיסור פרסומה של ראיה קונקרטית, מרכזית בתיק, הלוא היא קלטת ובה נשמע המבקש ולקוחו דאז, מי שבהמשך הפך להיות עד מדינה (המשיב 4 בבקשה זו), במסגרתה שידול לכאורה לפגוע באחר או אחרים (להלן: "הקלטת"). למותר לציין, כי אבי הקלטת הוא עד המדינה, ואין חולק כי העתק אחד לפחות נשאר בחזקתו, לשימושיו הוא.
3.המשיבים לבקשה הם ערוץ 2 - גיא פלג, אשר הודיעו, עוד לפני קיום הדיון, על חזרתם מהכוונה לשדר הקלטת, מן הטעם שהמקור העלום ששקל למוסרה לידיהם חזר בו מכוונתו; מדינת ישראל - פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), המאשימה בתיק; חדשות 10 בע"מ - מי שזכתה ולחיקה נפלה אותה הקלטת; והמשיב האחרון, הרביעי, הוא עד המדינה, כאמור, אשר קיים איסור פרסום על שמו.
4.עוד חשוב לציין, ברקע הדברים, כי בדיון שהתקיים בפניי יצא המרצע מן השק, כאשר נעמד עד המדינה, וללא הנד עפעף הצהיר קבל עם, אולם ופרקליטות, כי הוא-הוא זה שמסר את הקלטת לידי חדשות 10, והכל מפאת כוונתו לפגוע במבקש, ולהחזיר לו מנה אחת אפיים, לשיטתו, על פרסום קודם "נגדו", בערוץ 2 (מה שמסביר גם את נסיגת עד המדינה מלמסור גם לידי אותו ערוץ את הקלטת, כפי הסברו שלו).
5.בקשה זו מובאת בפניי ב"גלגול שני" למעשה, לאחר שבקשה קודמת של המבקש, לקבלת צו צופה פני עתיד (כשלא עמדה על הפרק "סכנת" שידור ממשית), לאסור פרסומה של אותה הקלטת ממש - נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 16.2.11; ההחלטה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר מודריק בע"ח 36183-02-11 שטנגר נ' מ"י), ובהמשך גם על ידי בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט עמית (בש"פ 165911 שטנגר נ' מ"י; כל ההחלטות הנ"ל יתייחסו להלן ל - "בקשה הקודמת").
6.זה הוא הרקע, איפוא. אומר כבר עתה, בפתח הדברים, כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, והכל מן הטעמים שלהלן.
הסמכות החוקית: הרשאי בית המשפט לאסור פרסום של חומר חקירה מכוח עקרון הסוב-יודיצה הגלום בסעיף 71 לחוק בתי המשפט?
7.המשיבה 3 (להלן: "חדשות 10") הגישה תגובה לבקשה, שעיקרה התמיהה הבאה: הלוא ענין זה נדונה בעבר, ובקשת המבקש ניגפה כבר על ידי שלוש ערכאות, לא פחות. על מה ולמה העיכוב, איפוא? - שואלת חדשות 10, בבקשה את ברכת בית המשפט בדרכה לפרסם את הקלטת.
8.איני מקבל את עמדת חדשות 10. עיון - ולאו דווקא מעמיק - בשלוש ההחלטות הקודמות עליהן נסמכת חדשות 10, מלמד כי בתי המשפט, בשלוש הערכאות השונות, החליטו לדחות את בקשתו הקודמת של המבקש, בעיקר - אם לא רק - נוכח העובדה כי זו היתה מוקדמת, ערטילאית ותיאורטית, באותה העת, שעה שאף גוף לא התכוון לפרסם את אותה הקלטת. כך, רק למשל, בהחלטתי מיום 16.2.11, בבקשה הקודמת, כתבתי כי -
"... ביקשתי מן ההגנה להראותני תקדים לבקשה כגון דא... ליתן צו איסור פרסום מראש אודות ראיה מסוימת... ותחת זאת הניחה בפני שלל פסיקה שעיקרה בקשות של גורמי תקשורת לפרסם חומרי חקירה כאלה ואחרים...".
(שם, עמ' 1, פסקה שלישית; ההדגשה לא במקור).
9.הוא הדין גם בהחלטת בית המשפט המחוזי בענין הבקשה הקודמת, שם קבע כבוד השופט ד"ר מודריק, כי שעה שאין פרסום קונקרטי מונח לפתח בית המשפט, ומתבקש צו כלפי כולי עלמא - אזי אין לתיתו. אם ייתן בית המשפט צו כללי ביחס לחשש מפרסום אפשרי בעתיד - במה שונה עניינו של המבקש בבקשה הקודמת מעניינו של כל נאשם אחר שהוא? - שאל בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 3 להחלטה).
כך עולה גם מן הפסקה החותמת את החלטת בית המשפט המחוזי, שם מתריע כבוד השופט ד"ר מודריק, ברחל בתך הקטנה, כי פרסום ראיה המקדים את ההליך השיפוטי בהחלט עלול להיות גם פרסום מפר חוק, ועל כן קרא ל"אמצעי תקשורת בעלי אחריות ציבורית" (כך במקור), לשקול זאת היטב, ואולי אף להקדים פניה לבית המשפט.
10.גם את החלטתו של בית המשפט העליון ביחס לבקשה הקודמת יש לקרוא בהקשר הנכון: בקשה מרחיקת לכת למתן צו עתידי, מעין חליפת-שריוֹן עתידית שביקש המבקש להתעטף ו"להתמגן" בה, עוד טרם ביקש מאן דהוא לפרסם ראיה כזו או אחרת. כך כבוד השופט עמית:
"... אין בחששותיו של העורר לגבי התנהגותה הצפויה של התקשורת כדי להצדיק מתן צו צופה פני עתיד אשר נועד למנוע עבירה על האיסור הקבוע בסעיף 71 לחוק בתי המשפט..."
(שם, בסעיף 19 להחלטה)
ובהמשך:
"... העורר הקדים וביקש צו המופנה כלפי כולי עלמא, לאיסור פרסום דבר שטרם בא לעולם. בשלב זה, לא מונח לפתחו של בית המשפט כל פרסום אפשרי מצד מאן דהו לגבי הקלטת המדוברת, וממילא יש קושי מובנה במתן צו פרסום גורף האוסר על פרסומה מכוח האיסור הקבוע בסעיף 71. אילו נעתרנו לעורר, היינו מונעים מראש פרסומו של חומר, מבלי שיש בידינו היכולת התיאורטית לבחון אפשרות לקיומה של "מטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו", וממילא מבלי שניתן לעמוד על החשש מביצוע עבירה לפי סעיף 71. פגיעה שכזו בחופש הביטוי, בגין חשש ערטילאי לעבירה על עקרון הסוב-יודיצה, מבלי שניתן לייחס לאיש את היסוד הנפשי הנדרש, היא תוצאה מוקשית שאין לקבלה.
בשולי הדברים אציין כי בהיעדר פרסום ספציפי, אף לא ניצב בפני בית המשפט צד נכון לבקשת העורר. כך, אם היה בית המשפט נעתר לבקשתו של העורר, לא היה בכך סוף פסוק אלא תחילת הדרך, שהרי זכותו של כל אמצעי תקשורת לעתור לביטול איסור הפרסום וכך היה מתחיל כל ההליך מבראשית"